פעילות לכל המשפחה בחנוכה 9-13 בדצמבר

120 שנה להולדתו של מרסל ינקו

התערוכות החדשות שיפתחו באמצע יולי מציינות 120 שנה להולדתו של מרסל ינקו:

מחווה לים האדום:

בפרויקט מחווה לים האדום חפשנו דרך לציין את יום הולדתו ה-120 של האמן בדרך שבה ניתן יהיה לקשור את יצירתו לעשייה העכשווית. בחרנו לחלק לאמנים עכשוויים כמה עשרות גליונות של הדפסי אופסט מהעבודה הים האדום שנמצאו בעזבונו של האמן. ההנחיות היו כלליות ביותר: האמנים הוזמנו ליצור מתוך ובהשפעת העבודה. לא היתה הגבלה של גודל, טכניקה או שפה אמנותית. שני התנאים היחידים היה שהעבודה תעשה במיוחד לפרויקט ושניתן יהיה להצביע על מקור ההשפעה. כמעט כל העבודות שהוכנו נכללו בתערוכה הכוללת עבודת של 37 אמנים מתוכם 34 ישראליים ו-3 אורחים שיצרו את העבודה בחודשים האחרונים האחרונים בעת שהותם בעין הוד.

ארבע קבוצות של יצירות בתערוכה:

יצירות שבהן שימש ציורו של ינקו מצע לעבודה חדשה: איתן בוגנים בנה על גביו קולאז'; בויאן השתמש בו כתפאורה וצייר עליו; דילרה אקאי (תורכיה) הפכה את ההדפס למגזרת; יובל שאול או קבוצת תו לא נגעו בהדפס והשתמשו בו כרדי-מייד נעזר.

 יצירות שבהן האמן פירק את מרכיבי העבודה ובנה מהם עבודה חדשה תוך שימוש בהדפסים רבים: אייל יהודה "חצב" וחיבר אותם; איתמר בגליקטר חתך פסים וקלע אותם מחדש; אלה אמיתי סדובסקי חיברה עשרות חלקיקים מפרטי ההדפס; אריה ברקוביץ שילב פרטים בעבודה תלת ממדית; דורון פישביין השתמש בסריקות מעוותות של העבודה; דרור קרטה יצר קולאז' מחומרים שונים ובו חלקים מהציור; טלי נבון פירקה דיגיטלית את הציור ויצרה עבודת וידיאו; רעיה טרינקר הכניסה גזירי צבע של העבודה לתוך קליידוסקופ שהציבה.

 הקבוצה השלישית היא הגדולה ביותר, ובה שימשו צבעים ואלמנטים צורניים שבציור כבסיס לעבודה חדשה: אדוה דרורי רקמה על בדים אלמנטים בהשפעת הציור; אולריקה סיבל (גרמניה) השתמשה בצבעוניות של הציור ליצירת "סולם" והשיטה לצדו סירה קטנה; גם בעבודתה של נעמי טדסקי שטה סירה בתוך גיגית מעיסת נייר; אלינת שורץ וורוניק ענבר לקחו את קווי המתאר ויצרו מהם רישומים; ורד פרחי ליננברג העבירה את רוח הציור לפני השטח של שטיח ישן; ורדי בוברוב בודדה מהציור פרטים שהזכירו לה חיות; יעל רשף שיבצה קטעים בקולאז'; נאוה ג'וי אוזן יצרה עבודת וידיאו המתבססת על הנוף, וניר דבוראי יצר ממנו קולאז' צילומי; נורית גור לביא העבירה חלקים מהציור ללוחות קרמיים; ואבי סבח העביר את הקומפוזיציה למתכת; צ'נצ'ל בנגה שילב חלקים ברישום עדין; שוני ריבנאי יצק בחומר אפוקסי חלקים ממנו; קונסטנטין ג'קסון (רוסיה) ריסס על הקיר עבודת גרפיטי גדולה ובה שילב את הסצנה המרכזית מציורו של ינקו.

 בקבוצה הרביעית עבודות שהתרחקו מאוד מיצירתו של ינקו: אבנר שר יצר מיצב תקרה אדיר ממדים שבו שולט הצבע האדום ובו מופיע קו הרישום; אברהם אילת העתיק את הצורניות של ינקו לקולאז' מאריזות קרטון של אבטיחים, בלו סימיון פיינרו בודד את הצבע האדום ויצר ממנו עבודת וידיאו; אביטל בר שי "ציירה" בחוט אדום צורות נוף; כרמית ויצמן יצרה עבודת וידיאו וסאונד המבוססת על הבדלי הצבעים ביצירתו של ינקו; ליאת קליין העבירה ברישום חלקים מהציור לקונסטרוקציה תלת ממדית; ליסה גרוס לקחה את התנועה המעגלית ותרגמה אותה למיצב עשוי סנסיני תמר תלויים; פבל צנבחט ואיגור קפלונוביץ הפליגו בהעמדת מיצב קינטי שבו הבד האדום מתוכנת לשנות את שטח פניו בהתאם ל"פסגות" המופיעות ביצירתו של מרסל ינקו.

המפגש שזימנו בין הציור הים האדום של מרסל ינקו וקבוצת היוצרים הפועלת כיום, יותר מ-60 שנה אחרי שצויר, הניב מגוון עבודות בכל קשת הטכניקות של האמנות הפלסטית. רק חלק קטן מהאמנים התייחס להדפס כולו. רוב היצירות נוצרו תוך פירוק העבודה המקורית ו"הריסתה", וברוח דאדא, תוך הרחבת הרעיון המקורי והעברתו למחוזות יצירה רחוקים.

קווים לדמותו – הדימוי האנושי ביצירתו של מרסל ינקו:

התערוכה בודקת את האופן שבו מרסל ינקו עיצב את הדימוי האנושי. התערוכה עוקבת אחרי שני סוגי קווים שבעזרתם עיצב את דמויותיו: הקו המשולש הנוקשה והשבור, והקו הרך והעגול.

ציוריו הראשונים של ינקו בהיותו נער באמצע שנות העשרה לחייו, בהשפעת מורו יוסף איסר, מציגים דמויות בעלות בסיס קלסי העוברות תהליך של פירוק באמצעות שבירת קו המתאר, קווקוו פנימי והצללות, היוצרים דיאלוג עם הקוביזם המוקדם. עיצוב זה ייחודי לתקופה זו ביצירתו. מתחילת שנות ה-20 של המאה העשרים, ובמשך כל חייו, הרבה ינקו לעצב את דמויותיו בדרך שהפכה מזוהה עמו.

בציורי הנוף האדם הוא חלק מהנוף. הדמות האנושית מתוארת בצורה מרומזת כצללית או כתם צבע תחום בקו מתאר שחור, ללא זהות או מגדר, עשויה מבנה של משולשים וקווים שבורים. לרוב משולש הראש נח על משולש בית החזה ונושק למשולש הרגליים. במעבר אל הקו המעוגל מוצגת הדמות האנושית בקו רציף סגור התוחם ראש-ידיים-רגליים, וכתם הצבע הפנימי אינו תואם לרוב את הקיים במציאות. מול הדמויות המרומזות בנוף הרבה ינקו בפרטים כשצייר דמות יחידה – פרטי הלבוש, מחוות הגוף והידיים, החפצים, האביזרים ובעלי החיים מסביב – בקו שבור או זורם.

בעקבות עלייתו לארץ הצטרף ינקו לחוגי האמנות המקומיים ואימץ רפרטואר נושאים מחיי העבודה ובניין הארץ ונושאים אוריינטליסטיים המראים תושבים ערבים בנוסחים קבועים ותצורות אופייניות, כמו בציורי יושבי בתי הקפה. מעניין לראות כי האמן בוחר קו בעל אופי שונה לגברים ולנשים. ינקו, כמו רבים מבני דורו, העדיף לתאר את דמויות הערבים מרחוק, במבט כוללני ללא פנים או פרטים ספציפיים פרט לסימני זיהוי אופייניים כמו תרבושים ונרגילות. נופי המזרח והדמויות קסמו לינקו, הוא הרבה לצייר בתי קפה וסצנות "מנוחה", שבהם מוצבות הדמויות בשורות, שוב ללא תווי פנים, במין סידור ומקצב דקורטיביים הנטמעים בתפאורת הנוף שמסביב.

בעקבות מלחמת העצמאות החל להופיע בציוריו של ינקו מוטיב "החייל הפצוע", בודד לרוב, מכונס בתוך עצמו בתוך צורה סגורה וקמורה, ראשו שמוט, ורק הרובה חוצה בקו אנכי כהה את הקומפוזיציה. הקו העגול משמש גם כדרך ביטוי לכאבו של החייל הפצוע – מנח גופו מכונס-ממוטט בתוך תבנית המנדלה, הזוויתיות מתרככת, ומשולשי הפנים מתעגלים.

שימוש רב בקווים מעוגלים עשה ינקו בעיקר בדמויות הנשים העירומות: הקו הנוקשה מתרכך, זורם, מתאר את חמוקי הגוף, השֵער ואיברי המין בפירוט בוטה. תיאור קבוצות נשים בעירום אפיין את הציור הצרפתי בשלהי המאה התשע עשרה ותחילת העשרים, לרוב בהקשרים של בתי בושת, ונראה כי ינקו המשיך את המסורת של קומפוזיציות אלה, גם אם בקריצה הומוריסטית.

ניתן להקביל את דרך עיצוב הדמות האנושית אצל מרסל ינקו למוסיקה המתנגנת ברקע. לפעמים זהו ריתמוס מקוטע וקצבי המפרק ומחבר מחדש את היצירה, לעתים זו מנגינה מסתלסלת ומלודית.

התערוכה בשיתוף מוזיאון הנגב בבאר שבע והוצגה בו עד סוף חודש אוגוסט