_249.1988

מרסל ינקו LATE DADA

מרסל ינקו

Late DADA

חזרה לדאדא ביצירתו המאוחרת של האמן

מרסל ינקו היה מהאמנים המשפיעים והפעילים ביותר בקברט וולטר בציריך, ובקרב חברי תנועת דאדא מראשית דרכה. הוא השתתף בתערוכות ותרם איורים לכתב העת "דאדא" ולכרזות שפרסמו את הערבים בקברט. אמנים צעירים אלה חיפשו כל העת שפה אמנותית חדשה. ינקו, שלמד באותה תקופה אדריכלות בפוליטכניקום בציריך, החל לערוך ניסיונות בקולאז', אסמבלאז' ובגבס. העבודות היו "מגולפות" בחומר המיוחד, חלקן צבועות וחלקן הושארו בצבעו הטבעי הלבן (והיו השראה לשירו של ז'אן ארפ "לבן על לבן"). הרקע שרכש ינקו באדריכלות ונטייתו לקונסטרוקטיביזם השפיעו על המבנה הצורני של התבליטים, שהיו בנויים מצורות גאומטריות פשוטות וברורות, בשכבות מסודרות בעלות מקצב הפורצות מתוך הסטטיות של פני השטח, לרוב מנקודה מרכזית אחת. כפי שהגדיר זאת הוגו באל ביומנו, הם היו "בעלי לוגיקה משל עצמם, ללא מרירות או אירוניה". מ. ל. מנדלסון כתב על יצירתו של ינקו "תפילה", שצורת החץ החורגת ממסגרת הקומפוזיציה מרמזת אולי על פתרון בספירות עליונות. חלק ניכר מהעבודות תחומות במבנה אובלי. בקולאז'ים שלו שילב ינקו חומרים שונים כמו גזרי עיתונים, ניירות ואפילו נוצות. פסליו היו עשויים כבלי מתכת מכופפים כמו בפסל "קונסטרוקציה מס' 3". עבודותיו של מרסל ינקו בציריך שופעות אנרגיה מתפרצת ואלמנטים של הפשטה לצד אלגנטיות אדריכלית וכמין מבנה עירוני המרחף מעל הקומפוזיציות.

אף שתקופת הפעילות של תנועת דאדא נמשכה רק זמן קצר, הרי שהשפעתה הייתה גדולה על מהלך יצירתו של ינקו במשך כל חייו. כבר בשובו לבוקרשט בראשית שנות ה-20 של המאה העשרים חזרו הצורות הגאומטריות והמבנים לאיורים ששילב בכתבי העת שבהם היה שותף, ובמיוחד ב"קונטימפורנול". הופיעו בהם גם מתווים למבנים אוטופיים ועבודות עיצוב תפאורה לתאטרון המזכירים באסימטריות ובהתפרצות הצורנית את יצירתו מתקופת דאדא. מרבית העבודות שיצר ינקו בציריך וברומניה לא הגיעו עמו ארצה כשעלה עם משפחתו לארץ ישראל בינואר 1941. הוא חזר אל הקומפוזיציות והטכניקות מתקופת דאדא בשורת שחזורים שיצר בשלושים שנות חייו האחרונות בארץ. העבודות שיצר כאן כללו מסכות, קולאז'ים, פסלים ועבודות שמן, וגם סדרת ניסיונות בגבס. חלק גדול מהם נעשה בסדנת ההדפס של איצ'ה ואביבה ממבוש בעין הוד. ינקו יצר את הצורות האהובות בבטון, גבס, חומר, נייר, מתכת ועוד. סדרת התבליטים המאוחרת ביותר המוכרת נעשתה בזהב ונחתמה על ידו סמוך למותו ב-1984.

וכך כתב הסופר בנימין גלאי על מרסל ינקו לפני חצי מאה לציון 50 שנה לדאדא: ״בוקרשט – ציריך – פריס – בוקרשט – עין הוד. חמישים שנות דאדא, שנות ינקו. המרדן הנצחי, המדביק כרטיסי טראם לאפרכסאות טלפון, חוזר ומדביק חלום לחלום, גלריה לגלריה, ויוצר לו פינת חמד משלו… וכשם שייסד, על חשבונו, את כתב העת הדדאיסטי הראשון, כך הוא מוכן לייסד עדיין אקדמיות, לערוך תערוכות כלליות, לריב עם ידידיו, לפתוח קברטים ספרותיים, לעטר את הכביש היורד מכפרו לים בציורים מפולפלים ואם מעט – עוסק גם בציור, פיסול, קרמיקה, גובלנים".

התערוכה מוצגת בו זמנית במוזיאון ינקו דאדא, עין הוד ובגלריה טל בכפר ורדים, רח' החצב 74

אוצרות: רעיה זומר-טל  עדי גרינפלד