נוף נקו_edited_edited

יומן מסע

יומן מסע  ציורי הנוף של מרסל ינקו

התערוכה עוסקת באופן שבו ראה מרסל ינקו את הנוף, בציורים בצבעי שמן שעשה בתקופות חייו באירופה ובארץ, ובעבודות על נייר, בעיקר משנות הארבעים של המאה הקודמת ואילך. חלק חשוב בתערוכה מתמקד במתווים, בספרי רישום ובפיסות נייר נדירות מתקופת עבודתו במחלקת מחקר וסקר באגף התכנון של משרד ראש הממשלה, שנמצאו בעיזבונו.

מרסל ינקו היה מאז ומעולם אמן שהצורה חשובה לו יותר מכול. נושא הציור שימש אותו תמיד כ"תירוץ" ליצירה. ציורי הנוף היו משחק של שטחים וקונסטרוקציות הטובלים באור וצל בסגנונו המיוחד. יצירותיו  מציגות קומפוזיציה בנויה ופיגורציה מופשטת. לרוב הנוף הוא רק המסגרת, מין תפאורה, הנותנת מענה לצורכי הקומפוזיציה. ההתרחשות נעשית בקדמת הציור, ומאחור – קו הרקיע, הרים ובניינים, מעין מיזנסצנה תאטרלית.

ינקו, שהיה כידוע אדריכל בהשכלתו, הטביע בנופיו תפיסה אדריכלית. ציורי השמן שיצר משנות העשרים עד הארבעים נטו למבניות גאומטרית. לקראת סוף העשור השלישי למאה העשרים ויתר ינקו על ההקפדה על הפרטים, השתדל לפזר רק רמזים על המקום המצויר, והנוף זכה לפירוש מחודש הנוטה להפשטה. העבודות התאפיינו בצבעוניות קודרת של חום ואפור כהה ובמבניות זוויתית.

מרסל ינקו עזב את אירופה בסוף 1940. עלייתו לארץ ישראל בראשית 1941 הביאה עמה שתי תמורות ברורות ביחסו לנוף: פלטת הצבעים שלו השתנתה ונעשתה בהירה יותר, צבעונית ועזה, בדומה לתהליך שהתרחש אצל אמנים אחרים בני דורו שהגיעו מאירופה. השינוי השני בא לידי ביטוי בחדירה של אלמנטים אוריינטליים ליצירתו, תוצאת התרשמותו מהבנייה הוורנקולרית של היישובים הערביים וצריחי המסגדים ומתושביהם הערבים. ינקו היטיב לקלוט את המקצב ויצר עבודות הרמוניות המשלבות בין הנוף הפיזי והאנושי.

בניגוד לעבודות בצבעי שמן שנוטות להפשטה, שומרים ציוריו של ינקו בצבעי מים על נייר על קשר חזק עם המציאות, והם צבעוניים מאוד. סדרת העבודות שבהן תיאר אתרים באירופה ובישראל שומרות על דיוק: המבנים, הגשרים, צריחי כנסיות וסירות על הנהר מעוצבים בבהירות ותוך הקפדה על פרטים, וזיהוי המקום במקרים רבים כמעט ודאי. הקו המהיר מסמן את פרטי הנוף והצבע הדליל כלוא בו ומבקש להבדיל בין הר לגיא ובין בית לשדה.

מסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת עבד ינקו במחלקת מחקר וסקר באגף התכנון של משרד ראש הממשלה, והיה אחראי על איתור פארקים לאומיים ותכנונם. במסגרת תפקידו יצא ינקו לתור את הארץ. חמוש במחברת עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה ורשם רישומים מהירים בעיפרון, דיו ועט של הנוף הארץ ישראלי. בעיזבונו של ינקו נותרו מאות רישומי נוף. על גבי מחברות או בצדם הריק של מסמכים שונים.

ינקו עשה לעתים שימוש בנוף כדי ליצור סינתזה בין המופשט למוחשי. רוב יצירות השמן, בעיקר משנות החמישים ואילך, הן ספק ציורי נוף ספק משחק במשטחי צבע. אויגן קולב, מנהלו של מוזיאון תל אביב בשנות החמישים, היטיב לבטא זאת כשהשווה בין שתי עבודות העוסקות בנוף של מרסל ינקו: "תסתכל בשני נופים שלו, אחד "מופשט" והשני "ממשי", מוגדר מבחינה גאוגרפית, התולים זה לצד זה, תכיר באיזו מידה נפלאה הצליח יאנקו להביע סינתזה של התוכן ההומאני עם אמצעי העיצוב המודרניים".

רעיה זומר-טל, אוצרת התערוכה