זוגות – 4 זוגות אמנים, 4 אוצרות

מקבץ התערוכות החדש הוא סוג של ניסוי בחלל מוזיאלי המציג זה לצד זה שני אמנים ושתי אמניות שמעולם לא נפגשו, והוזמנו להציג במשותף. אלו אינן תערוכות זוגיות או מקבץ של תערוכות יחיד אלא מפגשים המבקשים לקשור בין שתי שפות שונות וליצור סוג של דיאלוג בין זוגות אמנים באמצעות התהליך האוצרותי, לאחר מחקר על המקור היצירתי של כל אחת מהן. ל"ניסוי" הוזמנו ארבע אוצרות, שלוש מהן מישראל ואוצרת אורחת מתורכיה.

אלינת שורץ וורוניק ענבר

בחלל הגדול והמרכזי מוצגות אלינת שורץ וורוניק ענבר. האוצרת אורה קראוס, אוצרת הגלריה העירונית ברחובות (התערוכה היא תוצאה של שיתוף פעולה והתערוכה תוצג גם שם), בחרה ליצור ביניהן הקשרים מתוך מקומות חמקמקים, בלתי מוגדרים, אינטואיטיביים, הנוצרים ונבנים בזרם התודעה. כל אחת מהן, בחומרים מגוונים, יוצאת מתוך עולמה הפרטי-האישי. ענבר בצבעוניות מהפנטת מצד אחד, ומונוכרום אפור-שחור מלווה בלובן ריק מצד אחר; שורץ לעומתה בונה תצלום מעובד ומיצב מונוכרומטי שהלובן שבו בוהק מתוך השחור. החיבור בין שתיהן יוצר תצוגה סוראליסטית, אזוטרית וקוהרנטית.

בות'ינה אבו מלחם ורעיה טרינקר

בחלל הגלריה העליונה מפגישה האוצרת רינה גנוסוב את רעיה טרינקר ובות'ינה אבו- מלחם. שתיהן יוצרות עבודות במדיום הנחשב נשי מובהק – מלאכת הרקמה והתפירה: בות'ינה אבו-מלחם מציגה שתי שמלות רקומות מעשה ידיה תפורות מבד גולמי, שלו העניקה מראה בלוי ומוכתם. על השמלות היא רוקמת תכים של קווים ומשטחים, מצמידה סיכות ומחטים ומוסיפה פיסות בד רקומות שגזרה משמלה מסורתית, שהורישה לה סבתה. רעיה טרינקר מציגה "שמיכת יחיד" שאותה החלה ליצור שנה לאחר מות אמה. השמיכה מורכבת מעשרים ושמונה פאנלים שעליהם רקמה האמנית את דפי היומן, שכתבה האם בנעוריה בתל אביב בשנים 1934 עד 1937. האידיליה הנשית מתערערת כשמתברר שדפי היומן כוללים טקסטים חריפים המאזכרים את הפרעות בשנות ה-30 של המאה העשרים, בעוד שמלותיה של בות'ינה המעוצבות בצבעי הדגל הפלסטיני זועקות את כאב הכיבוש.

דניז רונה וחליל בלבין

האוצרת מיריי נשיא הוזמנה במיוחד מתורכיה לפרויקט. היא בחרה להציג אמן תורכי צעיר, דניז רונה, ומולו בוגר טרי של "בצלאל", חליל בלבין. בלבין מציג דמות סטטית של אישה לבקנית כבדת ראייה שמבטה נע באי שקט מצד לצד. האבסורד שבמבט הסומא מתקשר עם הווידאו האבסורדי של דניז רונה שכוונתו להטריד את הצופה ולגרום לו לחוש שלא בנוח. עבודתו Shun! היא תיעוד דוקומנטרי בווידאו שיצר ב-2011, ואותו הוא גם מבצע. במיצג זה כוונתו להפנות תשומת לב לרעיון העונש, כשהוא חווה צורה קלה שלו בעצמו. ניסיון זה פותח בו בזמן אפשרות לראייה אחרת של הצופה. רונה בדומה לבלבין מתעניין בבעייתיות שבהפיכת דברים שאין מבחינים בהם לנראים, כאלה שרואים ומורגלים בהם, אך מתעלמים או מתנכרים להם.

דורון פישביין ודורון וולף

הזוג האחרון שנאצר על ידי רעיה זומר-טל בחלל הכניסה מפגיש את דורון פישביין ודורון וולף. וולף מציג שלוש עבודות וידאו, ואילו דורון פישביין מציג עבודה דו ממדית המוצבת בגובה רב – רישומי פחם על ניירות בודדים היוצרים יחד את הדימוי. עבודת הווידאו של דורון וולף מחולקת לשלושה חלקים. בשלושתם פריים אחד סטטי כמעט, שהתנועה בו נוצרת על ידי האמן באופן מלאכותי באמצעות המחשב. עבודתו של דורון פישביין מציגה גם היא שתי דמויות של גבר ואישה. אלו הם "ציטוטים" מפסלה המונומנטלי הידוע של ורה מוחינה מ-1937, הפועל ואשת הקולחוז, המוצב במוסקווה, והעשוי במיטב הסגנון של הראליזם הסוציאליסטי. בשתי העבודות יש ניסיון לקחת מודלים קלסיים מתולדות האמנות ולהעביר אותם תהליך פוסט-מודרניסטי.