p220

אברהם אילת -עומקם של פני השטח – ארבעים וחמש שנות צילום

אוצר: גלעד אופיר
בתערוכה זו מוצג מגוון עבודות של אברהם אילת שנעשו מסוף שנות השבעים ועד היום, אך עיקרה מוקדש ליצירתו בצילום. צירי העבודה העיקריים בצילום של אילת לאורך השנים הם צילום המשלב היבטים מושגיים עם יסודות חומריים ופלסטיים, צילום תיעודי וצילום מטפורי.
בתחילת דרכו פנה אילת אל צילום המשלב נוף מקומי עם אלמנטים חומריים ומושגיים. בתקופה זו הופיעו סימני ההיכר הראשונים של עבודתו האופיינית של אילת כצלם: צירוף אלמנטים של רישום ושל פיסול דרך עבודת
צילום באור ובצל בטבע.
בשנות השמונים בחיפה, במקביל לציור בסטודיו, הלך והתפתח העניין של אילת בצילום תיעודי ואישי. מתוך גיחות שיטוט יום יומיות במסלולים החוזרים על עצמם, שנעשו בהפסקות ממלאכת הציור, נוצר בהדרגה גוף עבודות ממוקד בעל היבטים שאינם תיעודיים בלבד. צילום זה נבנה על שפה אסתטית מודרניסטית, הנשענת על טונליות ניגודית של שחור ולבן ועל מתחים בין הצורניות לבין הממשות של הדברים.
ב-1985 התחיל אילת בתיעוד אינטנסיבי של בדווים בנגב. במוקד העניין שלו היו המורכבות והבלבול שאפיינו אז את החברה הבדווית במעבר מחיי נוודות ליישובי קבע.
בתחילת שנות התשעים שהה אילת באוסטרליה ובארצות הברית, שם יצר סדרות חדשות של תצלומים השונים מאוד באופיים הן מקודמיהם והן מתוצרי הצילום הישראלי בכלל. בשנים ההן הצילום הבין לאומי הפך תופעות ומקומות שגרתיים למושאים של פרשנות חזותית עשירה. כל אותה עת ממשיך אילת ליצור בריבוי טכניקות וכלים. בתערוכה זו מוצג קטע מתוך העבודה איים של זיכרון – עבודת רישום על גבי מגילה רציפה באורך 24 מטר, שהוצגה לראשונה במוזיאון ישראל ב-1992, בתערוכת היחיד של אילת ”מהבטן – מהמוח”. המגילה שיצירתה ארכה כשנתיים, משלבת רישום, קטעי קולאז' ותצלומים.
בעבודתו בסטודיו משתמש אילת ברקע שחור לצילום חפצים שונים, שאותם הוא אוסף ומאחסן. הוא מציב אותם ספק באופן אקראי ספק במכוּון ומצלם אותם באינטנסיביות ובאובססיביות. החלל השחור נראֶה כמה שמאפשר להביט בהם כאילו היו צפים בחשכה. לחומרים המושלכים והנפגשים זה עם זה בתצלומיו יש נוכחות חיונית שהמצלמה לוכדת טוב יותר מכל ”עין” אחרת. כך הם הופכים מעצם התגלותם, ומעָצמת הרגע של התהוותם, לפיסול דרך הצילום.
סדרת עבודות נוספת היא פסלי כדורי הזבל הגדולים, ”כדורי המוח” כהגדרתו, שאותם הציג במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד ב-1994. העבודות המורכבות מחפצים, חלקי גוף סינתטיים, בדים, רשתות, חיילי צעצוע וחומרים אחרים, יוצרות מיקרוקוסמוס של אבסורד. עבודות אלו פותחות בפני אילת אפשרות לביטוי גוני רגשות, יצריות ותשוקה הקודמות למחשבה.
התבוננות בתצלומים של אילת מעוררת מחשבות רבות על הגלוי והנסתר, על יצירה והתגלות. הצילום משמש לבדיקה, לניסוי ולחקירה. אצל אילת בולט העיסוק החומרי והחושני ביחס שהוא יוצר בין הצילום והחומר, כמו גם בפיסול, ברישום ובתחריט. בעבודות רבות בולטת סקרנות חקרנית, רצינית ומשועשעת בעת ובעונה אחת מהאפשרויות הנפתחות בפניה, כשכל פעולה מובילה הלאה, כל פעולה מתועדת ויוצרת בכך מציאות חדשה שלא התקיימה רגע לפני כן אלא הפציעה רק בקצות המבט.

לאתר האמן http://www.eilatart.com/exhibition_prev.asp?exh_id=22