Orna Oren Yizraely

Ready-Set-Go מאה שנה לעבודת הרדי מייד הראשונה

פתיחה: 27 ביולי  2013 בשעה 12.00

משתתפים:

מוחמד אבו ארקיה, אורנה אורן יזרעאלי, אברהם אילת, צביקה אלטמן, איתמר בגליקטר, אריה ברקוביץ, משה גורדון, ג'ים המלין, ולצ'ה ולצ'ב, ז'אק ז'אנו, דן חמיצר, רענן טל, טמיר ליכטנברג, אסתר נאור, בלו סמיון פיינרו, יערה צח, דרור קרטה, פיליפ רנצר, נועה תבורי, קבוצת תו
בבור: גיא בן-נר

ב-1913 מתוך חיפוש אחרי שפה אחרת פרט לציור, החל מרסל דושאן ליצור באמצעות אובייקטים יום יומיים. הוא חיבר גלגל אופניים הפוך לשרפרף-מטבח והתבונן בו בעת שהסתובב. כך יצר את ה"רדי-מייד" הראשון – הכינוי שנתן דושאן ב-1915 לכל החפצים מן-המוכן שאותם הפך ליצירות אמנות, והיו גם הביטוי הבולט של יצירת האמנות הדאדאיסטית.
אנדרה ברטון הגדיר את עבודות הרדי-מייד של דושאן: "אובייקטים מיוצרים, שהועלו לדרגת כבוד של עבודות אמנות באמצעות בחירתו של האמן". דושאן נטל שני חפצים, האחד סטטי והשני דינמי, והחיבור של שני חפצים אלה הפקיע אותם מייעודם המקורי ויצר אובייקט שלישי שהיה ישות חדשה בתחוםההגדרה של האמן את יצירת האמנות.
תערוכה זו מציגה עבודות שנעשו ברוח עבודת הרדי-מייד הראשונה של מרסל דושאן המוגדרת כ"רדי-מייד נעזר", שבו התערבות האמן מוגבלת לשינוי הזווית המקובלת של האובייקט ללא כל שינוי באובייקט עצמו. המשתתפים מציגים עבודות שנעשו בשנים האחרונות, אקט ה"אנטי אמנות" מוצג באמצעות כ-30 יצירות אמנות, רובם של אמנים ישראלים שנטלו חפצים יום יומיים זמינים ששימושם ברור ומוכר, ובאמצעות שינוי זווית או חיבור של שני אובייקטים יצרו עבודות המדגישות את חשיבותה של הבחירה שהאמן עושה בהגדרת גבולותיה של יצירת האמנות. פעולת ההשקה או ההטיה שהיא מינורית לכאורה יוצרת תחביר חדש המוגדר, ללא צורך בהתנצלות, כיצירת אמנות.
העבודות בתערוכה מחולקות ל-4 קבוצות: עבודות העשויות מחיבורים אבסורדיים של חפצים שונים; עבודות העשויות מסידור מחודש תוך שימוש באותו החפץ; אובייקטים שאופן הצבתם קובע את אופן הקריאה שלהם; ומיצבים של חפצים.
קבוצת העבודות המציגות חיבורים אבסורדיים היא הקבוצה הגדולה והעיקרית: בקבוקי הבירה של איתמר בגליקטר שחוברו לזנב פגז, מקלות הסנוקר של אסתר נאור שבקצותיהן הדביקה האמנית ציפורניים מלאכותיות, ברז המים שממנו זורם ענף שיָבַש של ולצ'ה ולצ'ב, הקביים שאליהם חיבר אברהם אילת מתלה וילון ומסכה, וכן קופסאות השימורים ובהם דפים שנתלשו מתוך סידור. השעון שאליו חובר מנגנון הפועל במהופך של בלו סימיון פיינרו לצד הנעליים שבהן נעוצות הסיגריות ומכונית הכרוב הנעה בתוך התערוכה בשלט רחוק. אסמבלאז' החפצים של יערה צח הכולל קרש גיהוץ, כיור מתכתי ואוסף קערות, טוטם החפצים המונחים אחד על ראשו של האחר שהעמידה נועה תבורי, ראש הצעצוע ותקע החשמל של רענן טל, החולצה ההפוכה של פיליפ רנצר, ומתקן הגריל שאליו מחבר דן חמיצר חיילים של משחק כדורגל שולחני ביתי. כולם מתכתבים באופן ישיר עם הקונספט שהיה בבסיס יצירתו המקורית של מרסל דושאן "גלגל האופניים". העובדה שעשה העתקים אחדים של עבודה זו מאששת את ההנחה שלדושאן היה חשוב הרעיון שעליו ביקש לחזור ולא מקוריותו של החפץ עצמו. קבוצת אמנים נוספת במסגרת זו יוצרת חיבורים אבסורדיים באמצעות ספרים: ז'אק ז'אנו שמרבה לפסל באמצעות ספרים, מציג עבודות שבהן חוברו ספרים לאופניים, לג'ריקן ישן ולבול עץ שנמצא בחוף הים. אורנה אורן יזרעאלי מסמיכה ספרים לכיסאות וכורסה, ואילו משה גורדון טומן ספרים בתוך קופסאות.
בקבוצה השנייה האבסורד נשמר, אך נעשה חיבור כפול ומשולש באותו החפץ: דליי הפלסטיק הצבעוניים שלאיתמר בגליקטר, מחבט השטיחים הכפול של טמיר ליכטנברג, וארבע צלחות החרסינה שחולקו לרבעים והודבקו באופן שונה מחדש של ג'ים המלין. פעולת ההכפלה שבדרך כלל משמשת להעצמת האובייקט, ושאפיינה את תנועת ה"ראליזם החדש", מקורה ברעיונותיו של דושאן על מצבורים של דברים זהים.
העבודות בקבוצה השלישית מתייחסות במיוחד לעבודות הרדי-מייד שיצר דושאן מעט מאוחר יותר כמו "מתלה בקבוקים" מ-1914 ו"מלכודת" מ-1917, עבודות שבהן לא טיפל האמן כלל באובייקט המקורי, והתערבותו הוגבלה להצבתו בזווית שונה מהזווית שבה נועד לשמש. הסירה הקטומה של אסתר נאורשנתלתה במהופך, הרחק מהמים, במרום קיר המוזיאון, שבע העניבות הההפוכות של ולצ'ה ולצ'ב מוצגות כמעין חבלי תלייה, דגל הלאום הקשור של אברהם אילת, המגבעת הנעוצה בקיר התצוגה של בלו סימיון פיינרו, ה"ראש" עטור תלתלי המתכת של צביקה אלטמן שעשוי ממרכיב של מכונה למיון תירס, וסדרת האובייקטים שמציג דרור קרטה הכוללת שלט הכוונה שנעשה בו כבר שימוש משני, שקיות ששימשו לאריזת חשיש, ונייר אפייה. בקבוצת עבודות זו נעשה אקט של שינוי חוקים ותבניות מוכרות אף שהתערבות האמן מינורית למדיי.
התערוכה כוללת גם מספר מיצבים: העץ המשיר עלים מפתקיות דביקות של אריה ברקוביץ, שטיחי התפילה ועליהם קנקני פלסטיק צבעוניים של מוחמד אבו ארקיה, ושני סולמות – זה השרוף של איתמר בגליקטר, וזה המוביל לשום מקום של קבוצת תו.
חלק ניכר מהמשתתפים בוחרים לאסוף את חומרי הגלם ליצירתם באשפה או בדרך אליה (אריזות ריקות, קופסאות), חלקם בוחרים באובייקט שמקורו בטבע (ענפים, בולי עץ), חלקם בוחרים בחפצים טעונים (בדגל המדינה, בפיסות מסידור תפילות, ובמידה מסוימת גם בספרים). כן מוצגות עבודות עשויות מזון מתכלה הדורש "רענון" מדי מספר ימים (כרוב ירוק, שרידי מאפה). חלק מהאמנים רוכשים חפצים חדשים, מפרקים חלקים ומרכיבים מחדש. וכך שורה ארוכה של חפצים עושים דרכם לחללי תצוגה דרך סדנתו של האמן בתהליך של התקה וזיקוק.
התערוכה אינה מתייחסת להיבט הנוסף של "גלגל האופניים" והוא התנועה, שכן העבודה המוצבת במוזיאון מאבדת בדרך כלל מומנט זה, לכן, לצד התערוכה, הוזמנו אמנים ליצור סדרת מיצגים ו"אקטים" – התרחשויות בחלל, באמצעות רדי-מייד ובשיתוף הקהל, ובכך להשלים את רוח היצירה של מרסל דושאן.

להלן תאריכי המיצגים וה"אקטים"
27.7.13 – פתיחת התערוכות: מיצגים של בלו סימיון פיינרו, אברהם אילת, רוני הלר ונועה תבורי
3.8.13 – לזלי רובין קונדה, אמנית בעבודה
10.8.13 – ידידיה ורדי, יו-יו, אברהם אילת, אבטיחים
17.8.13 – דרור קרטה, מחיה
24.8.13 – אפרת לוין, גרא , AC/TV/IT
31.8.13 – משה גורדון, גלגול שיקרה אם אפשר במקרה!
7.9.13 – רענן טל, מסטיק
14.9.13 – יום כפור
21.9.13 – מוחמד אבו ארקיה, ראש כרוב
28.9.13 – דפנה שפירא, גלגל ענק נטווה לאט
בבור:
גיא בן-נר, I'd Give It to You If I Could, But I Borrowed It

חמש התיחסויות לאנציקלופדיה העברית – רדי מייד מטופל

איתמר בגליקטר, משה גורדון, ז'אק ז'אנו, אסף סטי, לזלי רובין-קונדה

אחד ממפעלי התרבות הגדולים בשנותיה הראשונות של המדינה היה ההוצאה לאור של האנציקלופדיה העברית. שלושים ושניים כרכים בפורמט גדול ועב כרס (לא כולל כרכי השלמות ומילואים) שהופקו במשך כשלושה עשורים, היוו את מקור האינפורמציה המקיף ביותר בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים. בלא מעט בתים שכנו על המדף מספר כרכים של האנציקלופדיה. לקראת סוף המאה העשרים ובמיוחד בראשית שנות האלפיים, עם חדירת המרשתת כמקור אינפורמציה עצום וזמין, ירד ערכה של האנציקלופדיה וכרכיה המפוארים והכבדים החלו לעשות את דרכן ממדפי הספרים שבבתים אל שוקי הפשפשים.
אמנים שמשלבים ביצירתם רדי-מייד בכלל וספרים בפרט מצאו כר פעולה נרחב בכרכים הגדולים והמסיביים. החיבור בין מצע זמין ונוח האוצר בתוכו אינפורמציה, והקדוּשה-כמעט שהייתה מיוחסת להם בזמנו היו תמריץ ליצירה. עוד בשנת 1997 משהוקמה במוזיאון ינקו-דאדא המעבדאדא, החליטו אמני קבוצת תו שעיצבו אותה לכלול באחת מפינות ההפעלה שלה מושבים עשויים מכרכי האנציקלופדיה. במלאת מאה שנה לעבודת הרדי מייד הראשונה מוצגים בחלל ה"גלריה באכסדרה" במוזיאון שני מיצבים, עבודת קיר וסדרת עבודות רדי מייד מטופל של האנציקלופדיה העברית.
איתמר בגליקטר משתמש באנציקלופדיה כחומר גלם ביצירתו מאז לימודיו בבצלאל. פח האשפה עשוי הכרכים והמטאטא הם עבודות מזוקקות המתמצתות את מהות הרעיון. בפרויקט הנוכחי הוא מעמיד מיצב המהווה מחווה והצדעה למנשה קדישמן, ובו מונחים על הארץ מאות פרצופים של "דגם קדישמן" עשויים מכרכי האנציקלופדיה העברית.
גם משה גורדון הוא אמן שיצירתו מזוהה עם שימוש רב באנציקלופדיה העברית. הוא שותל בתוך כרך של האנציקלופדיה פלפלון בונסאי, ובכך מפיח חיים במפעל הגדול שכבר נפח את נשמתו.
אסף סטי במיצב "עמוד האש" מתייחס לעיצוב האדריכלי של חלל הכניסה למוזיאון, ומציב עמוד ענק המתנשא מהרצפה לתקרה ועשוי מ-120 כרכי האנציקלופדיה. העבודה מגלמת את סופו של תהליך שכלל שתי פעולות קודמות שנעשו בחללי תצוגה אחרים באותם כרכים. לצִדם מוצגות שתי עבודות וידאו ובהן מילים וסימנים גרפיים.
ז'אק ז'אנו מציג שלוש עבודות שבהן "חצב" בתוך הכרכים וטמן בהם חפצים שונים: עגלת ברזל, סוליית גלגיליות ועליה מעין תותח קטן וחלקי ספרים. לאחד הכרכים גם הצמיד גלגלים והפך אותו למין עגלה.
לזלי רובין-קונדה חושפת את שכבות הצבע של קיר הכניסה למוזיאון ושותלת בו חלקים אקראיים מתוך האנציקלופדיה. אינספור חלקיקי המידע הפרוסים על הקיר זולגים האחד לתוך השני ויוצרים צירופים חדשים. האמנית מחברת בין שני תהליכים – בין התהליך הכמו-ארכאולוגי של החשיפה לבין תהליך ההתפוררות של דפי האנציקלופדיה שסיימה את חייה.
קטלוג התערוכה