p244

 מרסל ינקו – חיות דמיוניות

קבוצת העבודות חיות דמיוניות שיצר מרסל ינקו בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת מציגה צורות אמורפיות מופשטות הלובשות צורה מוחשית כמעט. מופע הצורות דינמי – כמו היו יצורים חיים הנמצאים במין ריקוד מסוגנן. הקומפוזיציה תמיד מאוזנת והעבודות ססגוניות ומלאות חיים. בקבוצת עבודות זו מודגש המקור הביומורפי שביצירתו של ינקו ונטייתו לשאוב השראה מעולם הטבע. החיות הדמיוניות אינן חיות של ממש, אך הן נובעות ממקור אורגני ומיסודות נטורליסטיים, והן מחזירות אותנו אל מציאות פואטית פנימית, חלום של צורות וצבעים, גן עדן שאבד.
עבודות אלה מתכתבות עם יצירתו של הסופר והמשורר הרומני דמטרו אורמוז
(1923-1883), שהשפה הסוראליסטית המקורית שיצר הוגדרה כאבסורד עוד הרבה לפני עליית התנועה הסוראליסטית בספרות. ינקו התחבר לפן האוונגרדי וקרא לעבודות מופשטות רבות בשמות שנטל מכתביו של האמן. חיבור זה בין מילה לתמונה אופייני מאוד ליצירתו המופשטת של ינקו, שאינה מנותקת מאסוציאציה לצורה המוכרת ממקור סיפורי כחיבור ואחיזה צורנית.
למעשה, במשך כל שנותיו הפוריות כצייר ניהל ינקו דו שיח בלתי פוסק בין המוחשי למופשט. הוא חיפש את ההקשרים בין השניים: עבודותיו המופשטות מעוגנות במציאות, בחוויה או בהקשר תרבותי כלשהו, ואילו בעבודותיו הפיגורטיביות יש תמיד אלמנטים אבסטרקטיים שמשקלם לא פחות מרכזי משל התמטיקה או הצורה הקונקרטית.
היטיב לבטא זאת ז'אן (הנס) ארפ בשירו מרסל ינקו:
"ינקו מצייר מוחשי
בכובע מופשט
ינקו מצייר מופשט
בכובע מוחשי"