ציור הקיר האבוד

משנות ה-50 של המאה הקודמת הקדיש מרסל ינקו חלק ניכר ממשאביו היצירתיים להקמת קירות דקורטיביים (ציורי קיר ועבודות קיר מקרמיקה) במבני ציבור שונים. בשיתוף סדנת איצ'ה ממבוש ואביבה מרגלית בעין הוד יצר קירות קרמיים מרשימים עבור בית החולים זיו בצפת, תחנת הכרמלית בחיפה, אוניברסיטת חיפה, אולפן מסדה בבאר שבע ועוד. ינקו לא עשה רק מתווים או פיסול בתבנית אלא פיסול בחומר באתר ממש.
בשנות ה-50 וה-60 התבקשו אמנים ישראלים לבצע בהזמנה מיוחדת יצירות אמנות עבור אניות צי הנוסעים. ציור קיר גדול מידות המורכב משמונה פנלים של עץ לבוד תוכנן ובוצע על ידי ינקו במסגרת הזמנה כזו, אך מסיבה כל שהיא לא הוצב בסופו של דבר באנייה. הפנלים נותרו באטליה שלו בעין הוד ונשכחו. רק לפני מספר שנים התגלו ארבעה מתוך שמונה הפנלים, מוסתרים מאחורי ארון. הפנלים התאימו למתווים שהיו מוכרים, ולתצלומים שנתגלו בעיזבונו. הסצנות המצוירות כוללות תיאורים הרואיים המתייחסים למאבק לתקומת העם ולהקמת המדינה, האופייניים ליצירתו של ינקו בשנות ה-40 וה-50. ביניהם משולבים סמלים יהודיים המופיעים גם הם בעבודותיו באותן שנים.
התיאורים על הפנלים לפי מספור שנמצא בצדם האחורי – משמאל לימין:
·        פנל ראשון ושני: משה רבנו (או דמות היהודי הנודד)
·        פנל שלישי: לוחות הברית ונחש
·        פנל רביעי: מנורה של תשעה קנים
·        פנל חמישי: המשך המנורה, חייל פצוע, וסמל חברת צים בצורת מנדורלה
·        פנל שישי ושביעי: שמשון והאריה, וכן דמות מעופפת האוחזת בסמל צים
·        פנל שמיני: יונה, ויד
שילוב האמנויות באדריכלות והקשר שבין האמן הפלסטי לאדריכל העסיק רבות את ינקו. בטקסט שנמצא בעיזבונו הוא כותב: "…יהיה זה בנאלי להזכיר לאדריכלות את קיומה של אחוות האמנויות. כולנו חשים עדיין את תחושת האחדות שאיננה עוד. כל הדמויות הגדולות של ימים עברו היו יוצרים פלסטיים גאונים, הן באדריכלות והן באמנויות האחרות. מה רב מספר האמנים, הציירים והפסלים, שהיו בעת ובעונה אחת גם אדריכלים, מקימי היכלות ואנדרטות ששימשו אכסניה ליצירותיהם…"