רויטל לסיק, צעצוע

סרטון אנימציה, 0:29 דקות

בסרטון אנימציה קצר ותמציתי, ובשפה רישומית מינימליסטית המבוססת על קו מתאר בלבד, בוראת רויטל לסיק סיטואציה יומיומית, פשוטה ותמימה לכאורה,  המתארת ילד המשחק בחייל-צעצוע.

הסיטואציה שבה הצעצוע מתפרק בידיו של הילד, מוטח בכעס ונשבר לרסיסים, מציפה, בקונטקסט החברתי והפוליטי הנוכחי, סוגיות מהותיות הקשורות לאתוסים ותפיסות עולם הנוגעים בחיינו כאן בארץ.  מה ניתן ללמוד על מציאות שבה צעצוע של ילד הוא בובת-חייל, במדינה שבה מלחמות הן חלק בלתי נפרד מקיומה, וילדיה מוסללים לשירות צבאי, על כל המשתמע מכך? האם כך מתמודד הילד עם המציאות הקשה הזו? האם הטחת הצעצוע ושבירתו הן אקט של תסכול ומרד בממסד ובמסלול המותווה מראש לצעירים ולצעירות במדינת ישראל? האם ניתן להפוך את המציאות למשחק? האם ניתן לשלוט במציאות כמו במשחק?

הסיטואציה המתוארת כאן יכולה להתקיים גם בעולם הטיפולי, כשהצעצוע משמש כלי לביטוי עצמי ואמצעי ליצירת סימולציה המאפשרת התמודדות עם רגשות, קונפליקטים וצרכים. הצעצוע משמש כלי השלכתי, באמצעותו מבטא הילד את עולמו הפנימי, גם ללא מילים, במרחב מוגן ומאפשר. באופן דומה, סרטון האנימציה שיצרה האמנית מאפשר לה לפגוש את המציאות הקשה, לבטא רגשות מורכבים ולרכך את הדאגות הקיומיות, המטרידות רבים מאתנו בימים אלה.

יצירה זו של לסיק היא חלק ממקבץ התערוכות “צעצועי מלחמה”, המתייחסות למציאות הנוכחית המורכבת והקשה, באמצעות הדגשת הפער בינה לבין התום של עולם משחקי הילדות.

רינה גנוסוב
אוצרת