העבודה פורשת יקום סוריאליסטי שבור ומפורק, קולאז' דיגיטלי שנוצר באמצעות מחשב. במרכזו פני דמות המרכיבה משקפי מציאות מדומה, שבו אובייקטים נעים במרחב באופן רפטטיבי. הדמות ביצירה חווה עולם כלשהו דרך המשקפיים, המסמלים את החושים, והיא אינה מודעת לכך שטבעה של המציאות שונה מהותית מהמציאות שאותה היא חווה. לפי תפיסתו של האמן, זהו גם המצב הבסיסי של המתבונן ביצירה. שם העבודה מנסה לרמוז על נפילת החיץ המפריד בין חוויית המציאות היומיומית לבין ממד מטפיזי עמוק יותר של הקיום, שאותו לא ניתן לחוות באמצעות החושים, ואליו מנסה האמן להגיע על ידי שילוב של אלמנטים ריאליסטים וסוריאליסטים היוצרים מרחב של חלום.
לפני מאה שנה, ב-1924, כתב אנדרה ברטון את המניפסט הסוריאליסטי הראשון, ובו ניסה להגדיר את השפה החזותית החדשה הצוללת אל התת מודע והחלום: "החלום הוא ככל הנראה רצף מתמשך, והוא מראה סימנים של ארגון. הזיכרון לבדו נוטל לעצמו את הזכות לעשות בו קטיעות, להתעלם מן המעברים…"
אוצרת: רעיה זומר-טל
