מצלצמ
התערוכה "מצלצמ" צומחת במרחב שבין טבע לעיר, בין אורגניזם למכונה, בין רצוננו להרגיש מוגנים לבין היותנו נתונים למעקב מתמיד. היא נראית כמפלט ירוק, מעין שמורת טבע עירונית עשירה ומפתה, אך מתחת למראית עין של צמיחה פראית מסתתרת מערכת מתוכננת של התבוננות ופיקוח.
בחלל הכניסה למוזיאון משתרע סבך של צמחיית דמה, עשוי שכבות של ניירות צבועים, מודבקים ומתכלים. בתוואי המיצב, בין העלים, מסתתרים מצלצמי הזן ההיברידי, שנולד מהלחם של המילים צמח ומצלמת אבטחה. שמו, המגלם פלינדרום, תנועה של הלוך ושוב, מרמז על היפוך המבט המתרחש בסביבה: הצמח, מושא הטבוע בהתבוננות האנושית, כמו מתבונן בנו בחזרה. רוב המצלמות אמנם אינן פעילות ורק אחת עוקבת אחר תנועת המבקרים, אך לא ניתן לדעת איזו מהן. כך, עצם המבט נוכח בחלל שבו אנו נמצאים.
בהצבה המותאמת לחלל, האמניות בקבוצת SHEVA – ענת גרינברג, איה סריג, לילי פישר, רוזה בן אריה, דליה חי אקו – מפנות מבט למורכבות ולתהפוכות היחסים שבין האדם לטבע בעידן הדיגיטלי. היצור ההיברידי שהן יוצרות מהדהד את הסייבורג של דונה הארווי, ואת טשטוש הגבולות בין הטבעי לטכנולוגי. בו בזמן, העבודה מבקשת גם להתבונן בחיים בעיר העכשווית, במרחב המציע נוחות, הגנה ושייכות מחד גיסא, ומאידך גיסא מרושת במערכות שאוספות, צופות ומתעדות.
האם הידיעה שמערכות טכנולוגיות מתעדות את מהלכינו כדבר שבשגרה מעניקה לנו ביטחון או מעוררת איום? מתי הגנה נעשית לפיקוח, ונוחות – לוויתור על פרטיות? ואולי התרגלנו למבט עד שאיננו מבחינים בו עוד.
אביטל כץ
אוצרת התערוכה
