אזור חיתוך

אזור חיתוך

תערוכת זוכי פרס עודד מסר לאמן צעיר במלאות עשור למותו
אוצרת: דיאנה דלל

שיתוף פעולה בין משפחת מסר, הגלריה האוניברסיטאית ע”ש גניה שרייבר, ומוזיאון ינקו דאדא, עין הוד

עודד מסר (2001-1922) היה פלמ”חניק ואיש צבא, ונשא בתפקידים ציבוריים בכירים, לרבות מנכ”ל משרד העבודה והמפקח על הבנקים. עם מותו החליטה המשפחה להעניק פרס שנתי לאמן צעיר על שמו. במלאת עשור למותו הופקה תערוכה של זוכי הפרס מאז השקתו.

הקמת מוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד הייתה פרי רעיון של ידידיו ומוקיריו של מרסל ינקו, שבחרו בערוב ימיו למצוא דרך לשמר את מורשתו. ינקו עצמו ביקש להפוך את ביתו הפרטי למוזיאון כנהוג לעתים, אך חבריו חשבו שנכון יהיה לבנות משכן חדש, שבו יוכל הציבור להכיר לא רק את עבודותיו של האמן אלא גם את רעיונותיו. המוזיאון שנפתח ביוני 1983 כולל מספר מפלסי תצוגה ומאפשר קיום תערוכות ופעילויות מגוונות.

בין מייסדי המוזיאון היה גם עודד מסר, יליד 1922, וינה, שעלה ארצה בגיל 16 והתחנך בקיבוץ, התגייס לפלמ”ח והמשיך לשרת בצה”ל במשך כעשרים שנה. לאחר מכן החל בקריירה כלכלית והיה המפקח על הבנקים. במקביל לעיסוקו כיועץ בחברות שונות עסק בפעילות ציבורית ענפה בעיקר בתחום ההשכלה הגבוהה, פרסם ספר מאמרים בנושאי ביטחון ובנקאות – שני הנושאים שלהם הקדיש את חייו. במסגרת עבודתו הציבורית “גויס” עודד מסר לפרויקט הקמת מוזיאון ינקו-דאדא, והיה במשך שנים חבר בהנהלת המוזיאון3. הוא הביא להנהלה את “רוח הקרב” והנחישות בהשגת מטרות, ואת ידיעותיו בתחום הכלכלה שעזרו לביסוסו של המוזיאון בשנותיו הראשונות.

במאי 2001 הלך עודד מסר לעולמו. אך טבעי היה שילדיו יבקשו להנציח את זכרו במוזיאון. נבחנו מספר דרכי הנצחה מקובלות כמו קריאת אולם על שמו, אולם היה ברור שאישיותו המיוחדת של האדם מחייבת דרך מיוחדת. העובדה שבחר להקדיש מאמצים כה רבים לקידום מוזיאון שחרת על דגלו רוח אוונגרדית, סייעה להחלטת המשפחה לייסד פרס לאמן צעיר שיישא את שמו. אף שלא נכתב במפורש בתקנון, בפועל היו כל הזוכים אמנים שיצירתם תאמה את רוח המוזיאון. לצד הפרס הוחלט שכל אמן יציג תערוכת יחיד, ואכן שבעה פרויקטים ייחודיים הוצבו במוזיאון ינקו-דאדא מאז הוכרזה הזוכה הראשונה בשנת 2003.

זוכי פרס עודד מסר לאמן צעיר בשבע השנים האחרונות: גל קינן, אפרת קליפשטיין, איתמר ג’ובני, לאה אביטל, מאיה אטון, ורד ניסים וטמיר ליכטנברג – התכנסו יחדיו לתערוכה לציון עשור למותו של עודד מסר. האמנים, יוצאי בתי הספר המרכזיים לאמנות בארץ, “בצלאל” ו”המדרשה”, נעים על ציר שנות השלושים לחייהם, כולם כבר הציגו לפחות שתי תערוכות יחיד ומספר תערוכות קבוצתיות בארץ ומחוצה לה. שניים מהם חיים ויוצרים בחו”ל. מקבץ אמנים זה מייצר אזור חיתוך אסתטי ותוכני של מעשה האמנות כאן-ועכשיו תוך שרטוט אזורי חפיפה בינם לבין עצמם ובינם לבין שדה האמנות בכלל.

בהיעדר נושא-על ומנקודת מוצא המשוחררת מאידיאולוגיות, מציגה התערוכה מעשה אמנות המחובר למקום ומשויך לזמן. הוא מאופיין בריבוי טעמים, ללא כוח עליון אבסולוטי, וניזון מן המציאות המאופיינת בקצב ובמרחב משתנים. האמנים נוטלים על עצמם את האחריות לתווך מציאות, לשקף אותה ו/או לבקרה ממרחקים שונים ביחס אליה. השפעת האשליה החזותית והרלוונטיות של עמדתם מוכתבות, במידה רבה, על ידי הבחירה במדיום ואופן השימוש בתכונותיו.
רדי-מייד של לאה אביטל; אובייקט סאונד ורישום קיר של מאיה אטון; מיצב רדידי אלומיניום של אפרת קליפשטיין; קולאז’ים על בד של ורד ניסים; סרט אנימציה של גל קינן (חיה בהולנד); מיני-מונומנטים בדמות תבליטי עץ של איתמר ג’ובני (חי בניו יורק); ועבודה של טמיר ליכטנברג, אמן-אוצר, המבטל את ההפרדה בין עשיית אמנות לבין הצגת אמנות, ומשלב בתצוגתו יצירות (וידיאו) של אמנים אחרים: אסף סטי, נטלי לוין, אולה סבצ’וק, ירון אתר ועודד קורח.
התוצאה הנראית אינה מכילה באופן מוחלט את מכלול הבנתנו את המציאות המתווכת. תכונות המדיום והמקורות הפנימיים אצל כל משתתף מארגנים את המציאות מחדש. כך נעלמים פרטים ממציאות אחת “מוחלשת” על מנת להעצים מציאות אחרת, שנייה – מציאות היצירה.

התערוכה מלווה בקטלוג; התערוכה והקטלוג בתמיכתה האדיבה של משפחת מסר.