תלוי במקום

יצירות אמנות תלויות-אתר נוצרו החל בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. האמנות האוונגרדית הוצאה מהמוזיאונים ומהגלריות אל חללים חוץ-אמנותיים, ונוצרו עבודות אמנות המתייחסות אל אתרים מסוימים בטבע, בסביבה ובחללים עירוניים, (כמו שנעשה למשל באמנות הסביבתית, באמנות האדמה, וב”הפנינג”).

פרויקט עבודות הקיר במוזיאון ינקו-דאדא “מחזיר” את האמנים אל תוך המבנה המוזיאלי, ויחד עם זאת מציע להם אתרי תצוגה סגוליים, חלקם לא שגרתיים, שאליהם האמנים מתייחסים ומגיבים.

גדעון עפרת מבאר את משמעותו הייחודית של ה”אתר הסגולי” כחלל תצוגה: “האתר הסגולי הוא יותר מסתם מקום: זהו מרחב תלוי-הֶקשר; חלל המאוכלס בזיכרון ו/או בידע. שלא כעבודת האמנות בדרך כלל, שהקשרי הידע והזיכרון החיצוניים לה נפוצים בתפזורת בין “ארכיונים” אקראיים (נפשיים ומוסדיים), עבודות האמנות שבסגנון הס”א (סגוליות האתר, ר.ג.) כובלות עצמן מרצון להקשר, זיכרון וידע שברובד הפיזי הסביבתי, רובד האתר בו מוצגת העבודה”. (“המחסן של גדעון עפרת”, הבלוג של גדעון עפרת)

חלק מעבודות הקיר בתערוכה מתייחסות ל”מקום” במובן הצר של המילה, והן מותאמות לקיר המסוים ולצורתו האדריכלית. אל החללים האלה מביאים האמנים המציגים בתערוכה את עולם הדימויים האישי שלהם. עבודות קיר אחרות מתייחסות ל”מקום” במובן הרחב – למיקום הגאוגרפי שבו נמצא המוזיאון ולהקשרים החברתיים והפוליטיים של המקום.

עבודותיהם של הילה לביב ודנה לב לבנת, עידו מרקוס, מרוה מור, מירי צ’ייס, רענן טל, לידה שרת מסד, איילת כרמי, אריה ברקוביץ’, וחנה בן-חיים יולזרי, המוצגות בתערוכה, נעשו במגוון טכניקות: רישום, אסמבלאז’, אמנות וידיאו, מיצב, הצבה של אובייקטים תלת-ממדיים וצילום.