פרויקטים בינלאומיים

המוזיאון מקיים קשרים ושיתופי פעולה עם מוסדות אמנות בעולם, הכוללים תערוכות ואירועי תרבות. בין השאר התקיימו התערוכות:

2002 – מרכז תרבות מנילה, פיליפינים: תערוכת יחיד של האמנית רונית אגסי. אוצרות: ג’וזלינה קרוז ורעיה זומר-טל.

2004 –הגלריה הלאומית לאמנויות זרות, סופיה, בולגריה, ומרכז תרבות פלובדיב, בולגריה: תערוכת יחיד של ורד פירחי ליננברג. אוצרת: רעיה זומר-טל.

2005 – המוזיאון לאמנות עכשווית, סקופיה, מקדוניה: תערוכת יחיד של ורד פירחי ליננברג. אוצר: זורן פטרובסקי.

2016 – יריד ארט ספארי, בוקרשט, רומניה: תערוכה בנושא דאדא ואוונגרד בינלאומי. אוצרת: רעיה זומר-טל.

בשנת 2019 התקיימה במוזיאון העיר קסטלבונו, בנפת פלרמו, סיציליה, תערוכה קבוצתית בנושא הגירה ופליטות, פרי שיתוף פעולה בין מוזיאון ינקו-דאדא, ישראל, מוזיאון העיר קסטלבונו, פלרמו, איטליה, ומוזיאון העיר דיסלדורף, גרמניה. כל מוסד בחר שני אמנים, שהגיעו לפלרמו כדי להציב וליצור את עבודותיהם במקום.

הבחירה האוצרותית במונח “הגירה” כוונה למצב שבו אדם מקבל החלטה לעזוב את מדינתו כשסכנה מאיימת על חייו או על חירותו. כזה היה מצבם של יהודי אירופה לפני השואה ובמהלכה. בדרך זו מתבקש גם לבחון את מצבם של הפליטים האפריקנים שמצאו מקלט בישראל בעשורים האחרונים.

האמנים הישראלים שנבחרו להציג בתערוכה זו מתמודדים עם הדואליות בחיי צאצאי הפליטים היהודים, המנסים להכיל את תופעת הפליטים האפריקאים. שני האמנים שנבחרו מתגוררים בתל אביב, והם מכירים את הבעיות ומגיבים אליהן.

אורן פישר הוא אמן רחוב, אוטודידקט ואקטיביסט, שמתגורר בשכונת שפירא בתל אביב, אחת השכונות שבהן מתגוררים פליטים רבים. יצירתו מושפעת מקרבתם ואורח חייהם של שכניו. המבט של הדר מיץ הוא רחב ואוניברסלי. היא לא מתייחסת למקרים יחידניים אלא למצב בסיסי של נדידה. מהתבוננות בטבע היא מקישה על בני האדם.

בינואר 2020 מוצגת במוזיאון העיר דיסלדורף תערוכתה של האמנית דינה בליך, Still (a)life””.

הפרויקט הוא פרי שיתוף פעולה בין תכנית הרזידנסי עין הוד-דיסלדורף, מוזיאון ינקו-דאדא עין הוד, ומוזיאון העיר דיסלדורף, במסגרתו מתארחת האמנית הישראלית דינה בליך בסטודיו המשמש את אמני עין הוד בדיסלדורף, יוצרת בהשראת העיר ומציגה במוזיאון העיר. הבסיס לתערוכה טמון בהקשבה לחפצים, חפצים יום יומיים, חפצים שנפגמו, התיישנו או נפלטו מחיינו. דינה בליך משחררת אותם מתפקידם, ובתשומת לב עדינה מפסלת בהם, מרפאה את זיכרונם, מביימת עבורם את הסביבה. היא מדמיינת מצב שבו פסיכולוג המקשיב לאובייקט עוזר לו להגשים את רצונותיו הנסתרים, לחיות מחדש, להעז!

החפצים מספרים גם את סיפורה של החברה ושל המקום. לפרויקט שני חלקים: חלק אחד הובא על ידי האמנית מישראל והוא מספר את סיפור הבית שלה. בחלק השני ביקשה האמנית מצוות המוזיאון לפנות לאנשי העיר דיסלדורף ולאסוף מהם אובייקטים שהועידו לזריקה, ומהם היא מפסלת את החלק השני שיספר את סיפורה של העיר המארחת.