תערוכה וירטואלית
אירוע זום בתערוכה ביום שישי 4 בדצמבר 2020 לתעוד האירוע לחץ
בריכות מזמנות אצל אחדים מאתנו מחשבות על חופש: בטלה נעימה, טבילה במים קרים ביום קיץ, מנוחה בצל. מקורות מים, ובכללן בריכות ומזרקות, יוצרים לרוב אסוציאציה של שפע, זרימה, חיים והתחדשות.
אלא שתצלומי השגרה הצפויה הזו פחות מעניינים את דנה אריאלי כשהיא יוצאת לתעד בריכות. במסגרת מסעות הפנטומים שלה מתעדת הצלמת אתרים נטושים בישראל וברחבי העולם כבר יותר מעשור, וממשיכה לעשות זאת גם בימי הקורונה כאשר הבריכות מלאות במים אך נעדרות אנשים. אריאלי מחפשת דבר מה בבריכות העזובות.
נטישה מתרחשת בשל מגוון סיבות: מבקרים שמפסיקים לפקוד מקום, כשלים תפקודיים, תוואים גאוגרפיים משתנים, נטישת מבנים סמוכים מולידה מקומות שנס לחם. הייתכן שזהו חלק מתהליך בנייה? מה ניתן ללמוד מהאופן שבו ננטשו אתרים מסוימים? כיצד נוכחים בהם פגעי הזמן ומזג האוויר?
במסגרת התערוכה הווירטואלית באתר מוזיאון ינקו-דאדא, חשבנו להתבונן בריק כניגוד למלא – שמא אין כאן ניגוד אלא דווקא השלמה. חלק מהאתרים שנקלטו בעדשת מצלמתה של אריאלי הם אולי מוזנחים, אך דווקא ברגע נטישתם הם מעוררים סקרנות שכן פעמים רבות מתחילים בהם חיים מושלמים אחרים או הטרוטופיות, בלשונו של מישל פוקו.
נטישת האדם מעוררת חששות, פחדים ומסתורין, ואלה יוצרים יופי מסוג אחר. המבט ועמו המחשבה נודדים מהמוכר והידוע אל עבר מקומות שעזובה השתלטה עליהם וכעת נוכחים בהם אבק, שברים וצמחים פולשים. כל אלה מזמינים אותנו לדמיין מה טיבו של סדר היום החלופי המתקיים באתרים אלה, ומי פוקד אותם מאז ננטשו.
חגי שגב
אוצר התערוכה
דנה אריאלי מזמינה אתכם להתייחס אל תצלומי ״הפנטום הציוני״ באתר שלה: http://zionist.phantoms.photography
