תערוכה וירטואלית
סדרת התצלומים הדיגיטליים שיצרה האמנית דניאל פלדהקר בחודשים האחרונים היא יצירה בתוך יצירה. ראשית נוצרו המסכות, עשויות נייר פרגמט עדין ועליהן רישומים, רקמות, תצלומים ומקבץ של סיכות. לאחר מכן השתמשה בהן האמנית כאובייקטים קישוטיים בסדרת תצלומים שבהם היא מופיעה. לא בכל התצלומים המסכות מונחות באופן המוכר – מגנות על האף והפה, בחלקן הן מכסות את העיניים או העורף.
במבט ראשון מדמה הסדרה את העיצוב האופייני למדור “ענייני פנים” המופיע באופן קבוע במוסף סוף שבוע של “הארץ”: במרכז הפריים הראש, המבט מופנה אל הצופה, השיער גולש על הכתפיים החשופות. דמות במלוא הדרה. אולם נוכחות המסכות הופכת את הקומפוזיציה המוכרת לכאוטית ומטרידה. באחת העבודות המשפט “Is This Art” מכסה באובססיביות את כל שטח המסכה; באחרות, על גבי רישום עמלני הוסיפה האמנית זוג עיניים קרועות לרווחה התפורות בגסות למסכה או מחוברות אליה בסיכות ביטחון, וכאלה שבהן נעצה סיכות ביטחון באזור הפה באופן המזכיר את דמותו של חניבעל לקטר.
המעטפת האסתטית של התצלומים מתפוררת: חיבור הדמות הנשית העדינה העוטה מסכה שברירית עם הדימויים הקשים מיתרגם לסצנות מעיקות. האמנית מבקשת להעלות לשיח בראש וראשונה את נושא האלימות נגד נשים, בעיקר אלה האלמוניות, המושתקות, אלה שמולן החברה והרשויות עוצמות את העיניים, מפנות להן את הגב ומתעלמות ממצבן. שם הסדרה מתייחס לאותן נשים חסרות פנים. במקביל יש לעבודות גם פן גלובלי: העובדה שהאמנית בחרה לעשות שימוש בדימוי המסכה בימים אלה, מציף את תחושת המחנק שגורם ההכרח לעטות מסכות, את איבוד הזהות, צמצום היכולת לפענח את הבעות הפנים, ואת הריחוק החברתי הכפוי לצד הפחד המשתק שבו אנו שרויים זה שנה כמעט.
רעיה זומר-טל, אוצרת
צילום: אלה אורגד
