לילך פלד-צ’רני, תערוכה וירטואלית
סדרת תצלומי המכוניות של לילך פלד-צ’רני מתקשרת אצלי לסדרה הפופולרית “American Pickers” (“ענתיקות על הדרך”), שבה צמד ציידי מציאות נוסעים מחוף לחוף באזורים כפריים באמריקה, כדי לחלץ חפצים ישנים, שאותם ישפצו וימכרו בחנות העתיקות שלהם. במסגרת מסעותיהם הם מבקרים בחוות מוזנחות ובאסמים שהפכו למחסנים, ובהם חפצים שנאגרו מכל הבא ליד. ברבות מהחצרות הגדולות שהם סורקים זרוקים כלי רכב מדגמים ישנים, מכוסים צמחייה פראית, חלודים ומוזנחים, חלקם נדירים.
כשלילך ובן זוגה דייוויד יצאו למסעות בדרכי קולורדו הם ראו מכוניות ישנות בכל פינה. לא היו אלה מכוניות אספנים מטופחות אלא פגרי מתכת צבעוניים מעלי חלודה, לרוב מתוצרת אמריקנית, שעשבים ואפילו עצים צומחים מתוכם. לדברי דייוויד “המכוניות יפות, כי הן מזכירות לנו זמנים טובים יותר כשהיינו צעירים ועתידנו היה לפנינו. הן מעוררות עצב מכיוון שהמנועים שלהן שבורים וגופן חלוד וגם מכיוון שהיו שייכות פעם לאנשים אהובים שאולי לא עמדו בתשלומי חובותיהם או שעברו מן העולם”. נראה שמאחורי כל מכונית כזו נחבא סיפור אנושי-תרבותי מיוחד שהזמן והטבע כיסו וקברו כפי שהם עושים לכל דבר במהלך ההיסטוריה.
פלד-צ’רני אוהבת את מראה המכוניות הישנות שמצאו את מקומן הסופי בתוך הטבע. לדבריה: “ריתקו אותי כלי הרכב המפוזרים כמו פגרים ליד בתים מטופחים, בחצרות אחוריות מוזנחות, וגם אלה העומדים בשטחים פתוחים מנותקים מבעלים או מכתובת מוגדרת”. הצילום שלה אינו ביקורתי אלא חווייתי. הוא מצביע על משיכתה לסוג של יופי הנובע מתהליכי קלקול והריסה, מההתערבות האנושית בטבע שמנגישה לנו צירופים מוזרים של סימני מוות עם הבלחות של חיים.
המחשה לכך אפשר לראות בסדרת תצלומי המכרות הנטושים בחבל הרוהר בגרמניה, שיצרה לפני מספר שנים. המכרות נוצלו לאורך שנים רבות בעבודת כרייה אינטנסיבית, שהשאירה את השטח פגוע ומצולק. אמנם כיום נמשכות פעולות חפירה והעתקת הקרקע, אלא שמטרתן ריפוי האדמה והפקת אנרגיה חלופית.
צלם הוא אספן נלהב של דימויים. פעם הם נאספו בקלסרים מלאי נגטיבים, היום – במחשבים ותיבות זיכרון דיגיטליות. אפשר אפוא לומר שבצלמה את המכוניות הזרוקות הללו, לילך פלד- צ’רני מבצעת בעצם מעין אספנות הצלה שמנציחה “עולם הולך ונעלם”.
אברהם אילת, אוצר התערוכה
