חוטים – מקבץ תערוכות

מקבץ התערוכות הנוכחי מתמקד בשטיחי קיר ובעבודות רקמה. התערוכה “טווי החלומות” מציינת מאה שנים להולדתו של איצ’ה ממבוש. לצד התערוכה ההיסטורית מוצגות מגוון תערוכות של אמנים עכשוויים הבוחרים ליצור היום בחוט ומחט, ברקמה, באריגה ובתפירה, ונותנים פירוש אקטואלי בניחוח דאדאיסטי למדיום הוותיק.

התערוכה המרכזית “טווי החלומות“, מציגה שטיחי קיר, כולם תוצר שיתוף פעולה ארוך שנים בין מרסל ינקו לאיצ’ה ממבוש, שהחל בראשית שנות החמישים של המאה העשרים. ינקו הגיע לכפר ערבי נטוש על הכרמל, וחלם לשקם את ההריסות ולהקים בו כפר אמנים. הוא חיפש עזרה בהגשמת החזון שלו, זכר את איצ’ה ממבוש שאותו לימד ב”סטודיה” בתור כישרון גדול וביצועיסט, ובחר בו כאדם שיסייע לו להגשים את חזונו, יחד עם בת זוגו אביבה מרגלית-ממבוש. החזון של ינקו היה לשלב בין האמנות הגבוהה למלאכה – לפי דגם של “אמן ארטיזן”. ינקו יזם הקמת מערך סדנאות שיתופיות בעין הוד. במקביל, לקראת סוף שנות החמישים ובראשית שנות השישים הקימה משפחת ממבוש בסמוך לביתם הפרטי מרכז למלאכת מחשבת ואמנות בשם “מרגלית עין הוד”, שבו ייצרו עבודות קרמיקה, שטיחים ארוגים והדפסים.

איצ’ה ואביבה ממבוש הקימו את סדנת האריגה ב-1966, סדנה רחבת ידיים ובה 15 נולים, סדנה הצופה על חורבותיה של ממלכת הצלבנים בעתלית. פרופסור משה לזר כתב: “המזרח ואמנות הטקסטיל, ימי הביניים ושטיחי הקיר שזורים באופן מורכב בזיכרון התרבותי שלנו. ממבוש לא יכול היה לבחור מקום טוב יותר ליזום בו רנסנס ישראלי של אריגת שטיחים. כאשר אביבה ויצחק ממבוש החליטו להקים סדנת שטיחי קיר בעין הוד, החוטים בין המזרח למערב נקשרו מחדש”. השטיחים של ינקו נארגו רובם על-פי ציורי שמן מקוריים שלו, ותורגמו לשטיחי קיר על-ידי יצירת מתווים שנעשו במיוחד בשיתוף פעולה של ינקו וממבוש. השטיחים, גם לאחר כמעט חמישים שנה ליצירתם, בעלי צבעוניות חיה. ינקו בחר יצירות בעלות קומפוזיציות מופשטות מלאות תנועה הנוגעות בנושאים של נופים וטבע, מוסיקה וריקוד. המעבר מן הציור לאריגה הוליד לעתים יצירות חדשות, חלקן נובעות ממגבלות האריגה, חלקן מתוך ניסיון ליצור יצירה חדשה תלת ממדית. אוצרת התערוכה היא שולמית וינשטיין ישראל.

נקודת המוצא של התערוכה “גיבורות ללא כתרים” היא יצירת מחווה של נאוה הראל-שושני לדמותו של מרסל ינקו כאמן המגיב לאירועים חברתיים ופוליטיים בסביבתו בכלל, ולציורי המעברות שלו משנות החמישים של המאה הקודמת בפרט. הראל-שושני היא אמנית אקטיביסטית המגיבה אף היא לקורה סביבה, ומביעה את מחאתה כנגד עוולות חברתיות ופוליטיות. בגוף העבודות הנוכחי מתמקדת האמנית בדמויות נשים יוצאות דופן ואמיצות, ידועות וגם אנונימיות, המתמודדות עם עימותים ואתגרים ולוחמות בדיכוי מקומי או אוניברסלי. היא רואה במסע של הנשים הגיבורות מסע מורכב מזה של הגבר, לאור המגבלות שמציבה החברה האנושית בדרכן של נשים. העבודות בתערוכה נחלקות לשלושה סוגי מדיה שונים – תצלומים מטופלים, רוגטקות ומסכות, ובכולם עושה האמנית שימוש בטקסטיל ובעיטורי רקמה. אוצרת התערוכה היא רינה גנוסוב. הפתיחה: 1 ביולי 2022

מריה ארנדט היא אמנית שהתגוררה במוסקבה. היא הייתה בטיול מחוץ לגבולות רוסיה כשפרצה המלחמה עם אוקראינה, ובן לילה נקטעה שגרת חייה. היא עברה לגור עם אחותה בלונדון ולא שבה למוסקבה, שם נשארו בנה ואביה החולה. בעל כורחה היא הפכה להיות פליטה החיה בגלות. התערוכה היא חלק מסדרת יצירות של ארנדט בשם “Inside Out“, המבוססת על תמונות סטילס מסרטים של שנות ה-60-50 של המאה העשרים. האוטופיות הסובייטיות המוצגות בהן הן סוג של בריחה מהמציאות. כשארנדט מתבוננת עכשיו בסיפורי הסרטים האלה בצורה מופשטת, דרך עיניים אחרות מאשר כשהייתה ברוסיה, האסתטיקה הסובייטית נדמית לחזית של אידאולוגיה עכשווית, שמרנית מאוד במהותה, ובנויה על טינה. אנשים רבים ברוסיה ובמדינות חבר העמים חשו נוסטלגיה לתקופה הסובייטית וחיו בעיקר בעבר. כל זה התנגש במציאות והפך לאירועים טרגיים שגרמו למשבר הומניטרי וכלכלי ולמיליוני פליטים. ולמרבה הצער, התרבות הסובייטית הפכה לכלי תעמולה רב עוצמה ולקחה חלק לא קטן במצב הנוכחי. אוצרת התערוכה היא נעמי גורדון-חן הפתיחה 1 ביולי 2022

רויטל ארבל בתערוכתה “דפלורציה“, שהותאמה לחלל הספרייה, היא מציגה “שטיחים” העשויים הטבעה של חותמות רקומות, וסדרה של רקמות על גבי תצלומים שצילמה. מראה פני השטיחים נוצר בהדפסה ידנית באמצעות חותמות רפואיות, שבעבר שימשו רופאים לסימון מיקומם של ממצאים פתולוגיים. סדרת התצלומים מציגה גם היא תהליכים ודימויים מעולם הרפואה: צילום של שליה, עובר ברחם, ובטן ועליה צלקת מניתוח שהוסתרה באמצעות קעקוע. על גבי התצלומים, הקשים לצפייה, רוקמת האמנית: מוסיפה נימי דם, מדגישה איברים פנימיים ומנסה להתערב בהליך הרפואי. רויטל ארבל יצרה גם מיצב מיוחד לחלל הספרייה, שבו השתמשה בחלוק ובסדין סטריליים שמקורם בחדרי הניתוח, ואליהם הצמידה צילומים רקומים. ניסיון אמנותי להכניס בחלל ספרייה מוזיאלית מרוחו של חדר הניתוח. אוצרת התערוכה היא רעיה זומר-טל הפתיחה 1 ביולי 2022

4 עבודות קיר חדשות:

האמנית בראא עבד אל קאדר מציגה את המיצב “חסד”. בתוך חלל עוטף וצר הציבה האמנית חמישה עשר דימויים של איברי גוף אדם, רקומים בחוט רקמה לבן על גבי בד שחור. דימויי האיברים הלבנים הבוקעים מן החשיכה הם מקוטעים ומרומזים, וכל מסגרת מכילה מלבד חלק מצורתו של האיבר גם עורק, נים או וריד שמחוברים אליו. כך מדגישה האמנית שכל איבר הוא רק חלק מגוף האדם השלם, וכל האיברים קשורים זה לזה. נקודת המוצא במיצב של האמנית היא תחילת החיים האנושיים הבאים לידי ביטוי במפגש של זרע עם ביצית, ומשם רוקמת האמנית גם איברים חיוניים נוספים כגון: ריאות, לב, מוח, מפרק עצמות, כבד, שליה, ועוד. הבחירה בטכניקה של רקמה, שבה, בתהליך אטי של הוספת תך ועוד תך מתהווה הדימוי הרקום, מסמלת בעבורה את התהליך שבו תא ועוד תא יוצרים את האיבר החי. אוצרת התערוכה היא רינה גנוסוב.

האמנית יעל פרידמן יצרה את מיצב הקיר “שדרות גולדה פינת רוטשילד” בהתאמה לחלל בין שתי קומות במוזיאון. הכותרת הבדויה מופנית למרחב תל אביבי עכשווי וסימבולי, שאותו היא מעצבת משקיות “גלידה גולדה”, במנעד צבעוני, יוקרתי כביכול, שבין זהב, כסף ונחושת. לבו של המרחב החזותי מכונס בשטיח מלבני גדול ותבליטי התפור כמקשה אחת, ובו דימויים עירוניים וסצנות המתארות יחסים דו-ערכיים שבין אדם לסביבה. בסמוך אליו, צמוד למעקה מדרגות המוזיאון, זוג כלבים תלת ממדי המפנה את אחוריו אל היורדים בהן. כצורפת עכשווית פרידמן מעצבת את הדימויים בשטיח הקיר – מכונית, בניין, חתול, חרק, אשפה או כל דבר אחר – במלאכת תפירה פשוטה, עדינה ומדויקת. הדימויים ערוכים באופן סימטרי סביב מכסה ביוב עגול, באסתטיקה המוכרת מעיצוב קלאסי של שטיחים. אוצרת התערוכה היא אביטל כץ.

עבודת הקיר של תמרה תורג’מן הנה אנחנו” היא טקסט תנכי פיוטי ארוג בתוך מסגרת. היא מורכבת מאריחי פורצלן שעליהם הטביעה האמנית אותיות רקומות, היוצרות את הפסוק מספר יהושע פרק ב’ פסוק י”ח. אלה הם דברי המרגלים שנשלחו לתור את הארץ אל רחב, שבתמורה להסתרתם מפני מלך יריחו, זכתה להציל את חייה ואת חיי משפחתה כשבני ישראל כבשו את העיר.  חוט השני שקושרת רחב לחלונה מהווה אות לזיהויה בעת כיבוש יריחו וסימן לבידולה משאר תושבי העיר. ניתן לדמותו לחבל הטבור שבעזרתו “מיילדת” ומשלחת רחב את המרגלים הנמלטים מפתח חלונה. השימוש בחוט הצמר האדום מהדהד את המנהג העממי, שפשט בשנים האחרונות, של כריכת חוט אדום סביב פרק כף היד כסגולה נגד עין הרע, על אף שאין בכתבי הקודש כל אזכור לכך. את התערוכה אצרה רינה גנוסוב.

התצוגה הדיגיטלית  של אנדי צ’אושו “פני האבן מתבססת על תצלומי סלעים שצילם האמן בעיקר באזור בורגרווירקי בצפון מזרח איסלנד, שבו הטבע חי ופועם ללא הרף. יסודות האקלים והטבע מטביעים את חותמם ויוצרים על פני הסלעים תמונות נדירות. הרוח והמים מעצבים את פניהם של הסלעים הוולקניים, החזזיות והטחב מוסיפים גוני צבעים וקווי מתאר חדשים. עם הזמן מקבלת האבן אישיות משלה. האמן מגלה את “הרישומים המודפסים” על האבן, רוקם וחושף מתוכם באמצעים דיגיטליים דימויים חדשים, המתעוררים ממראם המופשט והופכים מכתמים לדמויות ובעלי חיים. התוצאה היא סדרה של רקמות בסגנון נאיבי מתובל בהומור. אוצרת רעיה זומר-טל

אביטל בר און איזקוב מציגה את: לחלוק דיוקן עצמי מס. 2 – מיצב משתף במסגרתו מוזמנים הצופים לרקום ולפרום את הקשרים המתעוררים אל מול תצלום ילדות של האמנית המוצב מול צילום עכשווי. התערוכה הסתיימה

שני חלקיה של תערוכתה של דניאלה לרר “תשתית”, עוסקים במונחים “Home” ו-“House”. האמנית, המתגוררת ברחוב מרסל ינקו בתל אביב, החליטה לצאת לחקור וללמוד על חיי האמן. הגילוי שינקו היה אדריכל במקצועו, ובנה ברומניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת מעל ארבעים מבנים, הביא אותה ליצירת הסדרה “House”, הכוללת עשר רקמות גובלן צבעוניות קטנות, שבהן מתנהל דו שיח הומוריסטי עם מרסל ינקו. החלק השני של התערוכה עוסק ב-“Home”. עיקרו הוא ציור קיר המדמה מסדרונות וחדרים בדירה. בתוכם תלויה סדרת רקמות גובלן המתמקדת במראה ובהתרחשות במרחב הביתי. דניאלה לרר יצאה למסע צבעוני – מביתה בתל אביב אל בתיו של ינקו בבוקרשט, וחזרה לביתה הפרטי-הפנימי; בזה וגם באלה מוזמן הצופה להציץ. אוצרת התערוכה היא רעיה זומר-טל. התערוכה הסתיימה ב-18 ביוני 2022

אדוה קרמר מציגה את התערוכה “היופי החסר” – סדרת עבודות שהיא חלק מהפרויקט “המוזיאון לערכים אמפיריים” של האמנית. בתערוכה מוצגים אריגי טקסטיל שבהם נארגו דימויי דיוקנאות מוכרים של נשים מתולדות האמנות בטכנולוגיית הייטק מתקדמת, שאותה פיתחה קרמר במהלך לימודיה במסלול לעיצוב טקסטיל בשנקר. טכנולוגיה זו מודדת את מידת הפופולריות של דימויים באמצעות איסוף וניתוח נתוני ההתעניינות באותו ערך או דימוי במנוע החיפוש גוגל טרנד. התוצאות משקפות בצורה מדויקת את מידת החשיפה של הדימוי, והרזולוציה משתנה בהתאם לעניין של הצופים. שיטה זו משלבת בין טקסטיל, אמנות וטכנולוגיה מתקדמת, וכך יוצרת קריאת מצב רבת עוצמה לגבי תפיסת הגוף, אידאל היופי, הדרה ואפליה. בתקופה שבה משגשג השיח על אלימות נגד נשים, ייצוג האישה בפיקסלים כמטושטשת, שחורה ונעלמת בוחן סטראוטיפים הרסניים וגזעניים ביחס לאנשים שחורים בתרבות המערבית, לנשים בכלל ולנשים שחורות בפרט. אוצרת התערוכה היא ניצן שובל-אבירי. התערוכה הסתיימה ב-18 ביוני 2022

ורד פירחי ליננברג מציגה בספריית המוזיאון את התערוכה “תפילה” – סדרת עבודות שנעשו בחמש השנים האחרונות, ועיקרן ציור על גבי שטיחים. האמנית מקשרת בין המרחב הביתי, האישי, האינטימי, המיוצג על ידי השטיח הארוג בעל הסימנים הדקורטיביים-גאומטריים, לבין המרחב הציבורי. היא מציירת ציור אקספרסיבי בצבעי אקריליק על שטיחים, שרובם נאספו ליד פחי זבל ברחובות שכונת הדר בחיפה. משיחות הצבע האינטנסיביות של פירחי ליננברג באמצעות מכחול עמוס בצבע על פני המשטח המחוספס של סיבי השטיח אינן מכסות על עיצובו המקורי של השטיח, ואף מייצרות מתח בין חומריות היצירה לבין נושאי הציור החדשים. הן יוצרות מתח פנים-אמנותי ופנים-תרבותי, ובונות גשר בין זמני יצירה ואופני יצירה שונים, שכבה על שכבה, ובכך והופכות את השטיח מאובייקט דקורטיבי ליצירת אמנות. אוצר התערוכה הוא איזי יצחק ג’יברה. התערוכה הסתיימה ב-18 ביוני 2022