במוקד מקבץ התערוכות “ארTכיטקטורה” שתי תערוכות אורחות מרומניה, העוסקות ביצירתו האדריכלית של מרסל ינקו, בבתים ובמבנים שבנה שם בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים. לצדן מספר תערוכות יחיד הנוגעות באופנים שונים במושג “בית”.
התערוכה “ינקו ללא מעצורים” מתמקדת ביצירתו האדריכלית של מרסל ינקו ברומניה. האחים מרסל וז’ול ינקו חזרו לבוקרשט במהלך שנת 1922, לאחר לימודי אדריכלות בבית הספר הפוליטכני בציריך, ושהות של מספר שנים בצרפת ובבלגיה, שם עסקו בשיקום מבנים שנפגעו במהלך מלחמת העולם הראשונה. חברת האדריכלות “המשרד למחקרים מודרניים”, שהקימו וניהלו שני האחים בבוקרשט, הקימה מעל 40 מבנים, עד העלייה לארץ ישראל בשנת 1941. אלה שני עשורים של התפתחותו והבשלתו המקצועית של מרסל ינקו – מצד אחד, קריירה של אדריכל ומצד אחר, חיזוק עמדתו כאמן ויזם פעיל של רעיונות אוונגרדיים ברומניה. ההכנסות מעבודתו כאדריכל אפשרו לו ליצור, להנפיש ולממן את כתב העת “קונטימפורנול” – חלוץ האוונגרד הרומני. ינקו הביא לרומניה את המגמה האירופאית החדשה וסלל את הדרך לאדריכלות מודרניסטית, “שזיהמה” את האדריכלים הצעירים במטען אידאולוגי של אמנויות “מהפכניות” (קוביזם, הפשטה, קונסטרוקטיביזם), וחיברה אותם עם הגורמים המרכזיים הבולטים בתנועה המודרנית באירופה. גישה מהפכנית זו באדריכלות, הנתפסת כאמנות חברתית, התרחבה לכל המרחב הבנוי, מה”פנים” – מטרת פעולת הבנייה, ועד לאורבניזם – המטרה החברתית של האדריכלות. ינקו היה נמרץ ונטה לקדם את השאיפות החדשות, היה מעורב עמוקות ותמך בגישה החברתית החדשה, והיה לא סלחן כלפי אימוץ המכני והמודרני בסגנון החדש, למרות שהיה ידוע כיוצרם של “המבנים המודרניסטיים” הראשונים בבוקרשט וברומניה. במשך כמעט עשרים שנה התנסה מרסל ינקו בנוסחאות נועזות וחדשניות, העשיר את החיים האמנותיים בעיר הבירה, פתח דלתות והזדמנויות לעתיד ליוצרים צעירים, היה הפכפך ולא עקבי, אבל תמיד אותנטי, משכנע וחיובי. ינקו נותר סמל של רוח חופשית ומשוחררת.
התערוכה הופקה על ידי איגוד האדריכלים הרומנים. האוצרת: אילנה טוראנו
התערוכה “מחקר בא”ב צורני” מציגה התייחסות לשונית-עיצובית ל”א”ב הצורני” שיצר ינקו והתפרסם בכתב העת “פונקט” ב-1925 בבוקרשט, רומניה. זו סדרה של 9 סימנים גרפיים/אותיות שבעזרתם ניסה ינקו לבטא את כללי הקומפוזיציה בתחומי האמנות והאדריכלות. פרופ’ אוגוסטין יואן מהאוניברסיטה לאדריכלות ואורבניזם בבוקרשט, רומניה (UAUIM) מנחה זה למעלה מ-20 שנה קורס שבו הוא מציג בפני תלמידיו את ה-א”ב של ינקו יחד עם מספר מתווים שלו לבתים וקומפוזיציות שהופיעו בכתב העת “קונטימפורנול”, ומבקש מהם ליצור בהשראתם שפה עיצובית שתוביל למוצר תלת ממדי אדריכלי אורבני בעל משמעות. בתערוכה מוצגות עבודות נבחרות של סטודנטים משנים שונות. אוצר: אוגוסטין יואן
שתי עבודות קיר חדשות מוצגות החל מה-15.7.23: כלנית מלכין מציגה את חיפוי שיפולים: דרכה המקצועית של מלכין הובילה אותה מלימודי עיצוב פנים לאדריכלות, מתוך הכרה בצורך לחרוג מעבר לאסתטיקה גרידא, ומתוך רצונה להשפיע. מבעד לעדשת האדריכלות היא מגלה את המשמעות העמוקה של הבית כסמל לזהות אישית ורוחנית. מתוך חוויית הגדילה בבית דתי למחצה, חלק מרכזי מהותי בעבודתה הוא העיסוק בהווייה הביתית ובציפיות התפקודיות מנשים במסגרות חברתיות שונות. החל משמירה על בית נקי ומסודר ועד דבקות בתפקידים מגדריים אחרים. מלכין מנסה להטיל ספק במקור הנורמות הללו ולהציע מקום לשונות ולחופש בחירה. בעבודתה מביאה האמנית לידי ביטוי מושגים של נשיות, כבוד האישה, שמרנות וביתיות, מנסה לאתגר את המושגים האלה ולאפשר נרטיבים חלופיים כגיוון, שוויון מגדרי וביטוי אינדיבידואלי. בסדרת התצלומים על קיר הגלריה, הבית מעוצב כארכיטיפ של המושג עצמו – מרובע עם גג משולש, חלון ודלת. הוא משמש כסמל למקלט מגן ומטפח. בתוכו נראית דמות אישה, המשתחלת דרכו בגופה החשוף, ונדמה כי היא מנסה להיטמע בו ולהופכו לחלק אינטגרלי מגופה ומאיבריה. מגוון הבתים המיניאטוריים התלויים בחלל מציעים ומאפשרים לצופה הצצה פנימה, כל בית מכיל מצב צבירה שונה וסמלי המדמה את הדינמיות והלכי הרוח המשתנים תדיר בשגרת החיים.. אוצרת: ניצן שובל-אבירי
העבודה נוף אורבני של האמנית קרין ינקורט, תושבת כפר האמנים עין הוד, עוסקת במחקר צורני וחומרי. עבודותיה לובשות ומשנות צורה, מהדהדות תדיר ממד אדריכלי גרפי המבטא את משיכתה החזקה לקווים הגאומטריים האופייניים לתכנון עירוני.
המהלך האמנותי שבו היא נוקטת כולל בחירה מדוקדקת של תמונות מתוך מאגר דימויים שיצרה לעצמה, הממזג סצנות אורבניות וסביבות חיים אישיות. באמצעות הפשטה וחיתוך קומפוזיציה היא מפשטת את הנופים המוכרים האלה, ויוצרת מרחבים חזותיים חדשים, המזמינים צפייה רעננה ואלטרנטיבית. עבודותיה מדגישות את משמעותם של מרחבים בכלל, ומזמינות את הצופים להעריך לא רק את הבנוי אלא גם את השתלבותו והשפעתו על המרחב. זאת מתוך שאיפה לראות את העולם במונחים של צורות, ותוך מתן חשיבות זהה למרווחים בין האובייקטים כמו גם למבנים עצמם. תהליך עבודתה מפרק את השכבות של כל דימוי, ומאפשר להן לעמוד בנפרד לפני שילובן ליצירת דפוסים חדשים. גישה זו, המושרשת בעולם הדפוס, מאפשרת לינקורט לפרוץ ללא הרף את גבולות יצירתה, להתריס כנגד החזרתיות, ולחבק את האפשרויות האינסופיות לביטויה האמנותי הייחודי. אוצרת: ניצן שובל אבירי.
התערוכה “בתים כואבים” של האמן והאדריכל ניני ורשבסקי מזמינה את הצופה למסע שובה לב בצומת האינטימי של אדריכלות ואמנות, שבו הבית הופך לכלי מטפורי למורכבות החוויה האנושית. ראשיתו של הפרויקט לפני כעשרים שנה, בזמן שתכנן ובנה את ביתו לו ולמשפחתו בכפר האמנים עין הוד. מורכבות התהליך, העומס והמתח הכרוכים בתכנון ובבנייה מייצרים לעיתים מצבים רגשיים מורכבים, המולידים לא פעם את הזרע שממנו צומח משבר המפורר ומפרק את היחסים הפנימיים, ובסופו של דבר את “הבית” כאשר דייריו נפרדים. באמצעות עבודותיו, מתמודד ורשבסקי עם המתח המובנה בין היות הבית מקלט לבין היותו אתר של מאבק. אוצרת: ניצן שובל-אבירי
עבודתו של האמן יאן שטידינג “מבט החוצה ופנימה” מוצגת בחלל דמוי כוך במוזיאון, הציורים נוצרו במהלך שהותו בעין הוד, במסגרת חילופי האמנים עין הוד-דיסלדורף. הבסיס ליצירותיו הוא מוטיבים שונים שריתקו אותו בעת שיטוטיו בשיפולי הר הכרמל. במיוחד משכו אותו נופים ובני אדם כפי שהם נראים מתוך מערות האדם הקדמון – אותם מרחבים מוגנים שנוצרו על ידי הטבע, ונעטו במרוצת הזמן באווירה מיוחדת כתוצאה מעשרות אלפי שנות שימוש למגורי אדם. המבט מתוך המערה כלפי חוץ חוזר ומתכנס אל האמן ומציף בו תובנות חדשות על עצמו. היצירה המרכזית בתצוגה היא תמונה גדולה צמודה לקיר וממוסגרת בסרט צהוב שחור. מבט הצופה נמשך אל התמונה ממרחק, אך הסרט הממסגר אותה (המשמש את המשטרה בעבודתה) משדר דחייה ומזמין זהירות וריחוק. אוצר: אברהם אילת