תערוכת הצילום “צל של ציפור חולפת” של האמנית אסנת בן דב שהוצגה בגלריה בבארי שנחרבה בשבת השחורה חוזרת לחיים!
התערוכה “צל של ציפור חולפת” של האמנית אסנת בן דב שנאצרה ע”י סופי ברזון מקאי, היתה מוצגת בגלריה בבארי בשבת ה-7 באוקטובר בעת שהפורעים העלו אותה באש. יחד עם הגלריה נשרפו כל העבודות וכל ספרי האמן שהופקו במסגרת התערוכה.
קצת יותר מחודש לאחר מכן, באמצע חודש נובמבר תשוקם התערוכה במוזיאון ינקו דאדא, עין הוד. כל העבודות הופקו ומוסגרו מחדש, הספרים הודפסו שנית ואף שהמלחמה עדיין בעיצומה, התערוכה תפתח לקהל (בינתים ללא אירוע פתיחה) ב-18 בנובמבר. סופי ברזון מקאי אוצרת אותה גם במוזיאון.
על התערוכה: האור שנכנס דרך החלון מאיר שולחן בביתה של האמנית. עליו מונחים דברים שניתן למצוא כמעט בכל בית, בשלב מסוים של חייו- חמישה לימונים וחצי, זוג תירסים, מפת שולחן, ספר ישן. כלכלת געגוע, עטוף בעלים של כרוב או ביצה יחידה לבנה.
עבודתה של בן דב מספרת על פעולת הקשבה ממושכת ואינטימית, שיחה ארוכת שנים עם סט טבע-דומם, המגיב למהלך חיים שמביא ומוציא מביתה ספר וקערה, חרק, פרח בר או מתורבת, כלי זכוכית גבוה או נמוך, מפית או מפה; חפצים שקשורים להיסטוריה האישית-משפחתית שלה, או שנקשרו לתוכה באקראיות מסוימת. עבודתה הפיוטית עם אור מעוררת בי מחשבות על מוזיקה ונשימה – אור כבד וחם או קר וצלול, צליל עמוק של צ’לו מהדהד במרתף, נשיפת חליל צד באור הבהיר של עליית גג, נשימה כבדה מתחלפת באד על חלון. ריחו של זמן עוצר מלכת, צלילים גבוהים של כלי קשת.
האור של בן דב על-גבי הסידור הפורמלי של האובייקטים חושף את ה- Genius Loci* של כל מה שנעדר מן הצילום אך מגדיר את גבולותיו- הבית שלה על חדריו ופתחיו, הזמן והשינויים שהוא מכתיב בתוך החללים השונים, התפתחות והתהדקות היחסים בין החפצים בינם לבין עצמם והאופן בו החיים כורכים אותם אליה. עבודתה נפרשת כך לפניי כמו מפה על שולחן, חוט-מחשבה אחת המנוסחת מתוך נקודות מבט שונות, הכרה שמבינה את עצמה דרך הפעולה הצילומית, התבוננות שמפענחת את יסודותיה וחלחולה האיטי כטפטוף מים, לתוך הגוף. יחד עם הבשלתו הקרבה-חולפת של התפוז מוארת הבשלתו המלאה של האדם.
התערוכה הופקה בזכות תרומות של אנשים וגופים נפלאים שנרתמו מיד לסייע: הקרן “בשביל האמנות”, ע.ר. הדפסות, רע בית מלאכה לצילום, ואמון יריב.
אוצרת: סופי ברזון מקאי