הדיפטיך "הנני" הוא מיצב תלוי-מקום המורכב משני חלקים: אריחי חומר קרמי המדמים מסלול בנוף הררי, והצבה של שקפים משוכפלים של תצלום האמן על רקע הרי יהודה מול ים המלח. ביצירה זו מתבונן האמן על העולם ועל הגוף האנושי מתוך השונות הפיזיולוגית שאיתה נולד, בעוד השאלה מה לחשוף הופכת לנקודת מוצא ולמנוע מרכזי בתהליך היצירה.
האמן מצולם ממרחק כדמות קטנה על רקע נוף קדומים באזור ים המלח, אזור חשוף, מדברי וחם, שאליו הוא כמה ושאותו הוא מרבה לפקוד. במקום זה בוחן האמן את זהותו: "גדלתי בירושלים במשפחה דתית. בנעוריי, יצאתי בשאלה ויצאתי מהארון. הפער הגדול בין המציאות שנולדתי לתוכה לבין החיים שאני בוחר לעצמי מורכב. הזהות שלי ממוקמת במתח שבין העולמות – בין מרכז לשוליים, בין דת לחילוניות ובין זהות הומוסקסואלית למאצ'ואיזם גברי. אני מתבונן בדימוי הגברי המסורתי ובדימוי הגברי הקווירי, ומחפש את נקודת השיוך שלי בתוכם." המיצב שלפנינו מביא לידי ביטוי את הדואליות בעולמו של האמן – תחושת זרות וחריגות המתקיימת לצד הכלה וחיבור עם העולם הסובב אותו.
לוחות החומר שנוצרו בידי ייטיב צבי כהן נושאות את עקבות הגוף ואת הסדקים בהיסטוריה האישית של האמן, כפי שהוא מעיד: "קווי החיתוך בלוחות החומר נוצרו לפי מסלולים שיצרתי ביישומון וייז מביתי אל כל אחד מבתי ארבעת אחיי. למרות השוני והמרחק, מתקיימת בינינו קרבה גדולה, אהבה וקשר עמוק".
בצילום המשוכפל של האמן, הוא ניצב עירום על סלע בנוף בראשית, בתנוחה המזכירה העמדה של פסלים יווניים קלאסיים. העירום של כהן מסיר הגנות, ומזמין את הצופה למפגש בלתי אמצעי עם האמן. הדמות החשופה על חוסר שלמותה, משתלבת בנוף של שבר ועוצמה, מציבה את העצמי המורכב אל מול העולם וכמו מצהירה: הנה אני, הנני!
רינה גנוסוב
אוצרת התערוכה
