איגור קפלונוביץ, פבל צנבחט
מה מעניק לממצא ארכיאולוגי את מעמדו האותנטי? האם החפץ כשלעצמו, או המוסד המעניק לו גושפנקה, פרשנות ותוקף? בתערוכה זו הופכים איגור קפלונוביץ ופבל צנבחט את המוזיאון למרחב אבסורדי ואירוני המוטל בספק. הם בונים תצוגה ארכיאולוגית של אנושות שמעולם לא התקיימה, אך הותירה עקבות ממשיים כעובדה היסטורית לעבר בדיוני.
ההבטחה הסמכותית המוזיאלית הנובעת מן הביטוי "זה בדוק!" אינה מבקשת לאשר אמת אלא לחשוף את המנגנונים שבאמצעותם אמת מקבלת תוקף. השרידים המוצגים – כלים שבורים, גולגולות, חפצי פולחן ועדויות לטקסים שאבד פשרם מציעים סיפור ארכיאולוגי של זמן מדומיין. הצופים מוזמנים לצפות ביצירה שהיא הכלאה בין עבודה חומרית הנסמכת על מסורות קלאסיות עתיקות לבין דימויים שנוצרו בבינה מלאכותית. במסווה פסבדו-מדעי, שבמהותו עוסק בשאלות יסוד על טבע האדם, חיים ומוות ועתיד האנושות, מוצגת תרבות הרואה בגוף האדם חומר גלם לשינוי מתמיד, ומבקשת לשמרו, לשכללו ולהתעלות עליו באמצעים טכנולוגיים.
במקום שבו נדמה שהכול נבדק ואומת, מציגים האמנים ברוח הקדמה העכשווית יצירה מוזיאלית המטשטשת את ההבחנה בין ממצא להמצאה, בין שחזור לסימולציה ובין זיכרון לבדיה. דווקא כאן אנו נקראים לבחון מחדש את היחסים בין ידע, סמכות ואמון. לשוב ולשאול: כיצד מתבססת אמת בעידן שבו הסמכות מעורערת ומגמתית ולא תמיד נמצאת בממצאים עצמם אלא במנגנוני האימות שיושרם מוטל בספק.
אביטל כץ
אוצרת התערוכה
